מנחות נד – שיעור הדף היומי

לזכות ולשלום היימנוט אמונה בת באנ'צי קסאו, בת 11, שנעלמה במקום מגוריה בצפת לפני שנתיים, ביום ט"ז אדר א' תשע"ד, (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה עד כה.
להבדיל, לעילוי נשמת רבי יקותיאל יהודה בן רבי יעקב זצ"ל – נלב"ע יז' אדר א' תשל"ו
ולעילוי נשמת אברהם בן יחזקאל פניגשטין
ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף נד

(נג: 6- עד נה. 8+)

חלק א – איך מחמיצים את לחמי התודה ושתי הלחם –

צריך שאור. הבעיה היא שלמנחה יש שיעור (עשרון סולת), ואם יביא שאור מבחוץ, יוצא שזה יותר מהשיעור. לכן:

1. A. המשנה (עם פירוש הגמרא) –

ר"מ – ישים עשרון סולת בכלי,
ואז יוציא מהכלי חלק מהקמח ויערבב במים, ויחזיר לכלי, וזה יחמיץ את השאר.

ואילו ר"י – זה לא מחמיץ מספיר טוב.

ר"י – יביא שאור מבחוץ,
ובשביל לפתור את בעיית השיעור, קודם ישים את השאור בכלי הריק, ואז ימלא סביבו את שאר הסולת עד סוף השיעור.

ואילו ר"מ – זה יוצא שיש יותר או פחות קמח (נסביר בגמרא),
ומסבירים רבה ורב יוסף – כי מסתכלים על איך שזה היה כשהיה יבש,

ומסביר רב חסדא –

אם יעשה את השאור עבה (סמיך), זה תופס פחות מקום מהקמח היבש, וכך כשממלא סולת עד הסוף – בעצם יש לו שם יותר סולת ממה שצריך.

ואם יעשה אותה רכה (הרבה מים), היא תופסת יותר מקום מסולת היבשה, ואז כשממלא סולת עד הסוף – בעצם יש לו פחות מהשיעור.

ואילו ר"י – מסתכלים על איך שזה עכשיו, ולא על איך שזה כשהיה יבש.

1. B. הגמרא – למה שלא יעשו פתרון שיתאים לשתי השיטות:
   יקח מהסולת שבכלי (וכך פותר את בעיית השיעור),
   ולא יחזיר מיד אלא יחמיץ בחוץ במקום חם/בתוך סולת מוחמצת (וכך פותר את הבעיה שלא מחמיץ טוב),
   ואז יחזיר.

תשובה – גזירה, כי מי שיראה שהוא מכניס שאור מבחוץ לא יודע שהוא לקח אותו מבפנים,
ויחשוב שאפשר להביא מבחוץ ולהוסיף על העשרון.

לכן גזרו שלא יהיה שלב שמביא משהו מבחוץ לתוך כלי מלא,
אלא –

לר"מ – לוקח מבפנים ולא מוציא,

לר"י – מביא מבחוץ, אבל לכלי ריק.

(נג: 1-)

חלק ב – החמצה במיץ תפוחים

א. האם אפשר להחמיץ במיץ תפוחים (במקום בשאור שהוחמץ במים)

(אגב, בפסח ידוע שמי פירות לא מחמיצים,
אך מסבירים התוס' שאצלנו שמחמיצים מדובר ששם גם מים (כלומר בעיסה כבר שם מים, והמיץ רק נועד להחליף את הצורך בשאור).

רבנן – לא,

ר' חנינא בן גמליאל/תרדיון – כן.

ב. כמי המשנה בתרומה – שאם החמיץ ברסק תפוחים של תרומה, זה מחמץ ולכן לא בטל אפילו באלף?

– לכאורה כר' חנינא שזה מחמץ.

– אך דוחה הגמרא – זה גם כרבנן,

כי רבנן לא אמרו שזה לא מחמץ כלל, אלא זה חמץ נוקשה (חמץ גרוע), והוא בדרגת ביניים –

מצד אחד – לא מספיק בשביל לחמץ מנחה,

מצד שני – כן מספיק כדי להחשיב את התרומה כמי שהשפיעה על העיסה ולא להתבטל.

(נד. 7+)

חלק ג – האם הולכים לפי עכשיו או לפי מקודם

[במשנה ראינו לגבי שיעור השאור –

ר"י – לפי עכשיו, ולכן לא מפריע לו להביא שאור מבחוץ

ר"מ – לפי מקודם (כשהיה יבש), ולכן לא מביא מבחוץ.

אז עכשיו אגב זה נראה עוד שני מקומות שבהם הנושא עולה:

א. לגבי שיעור הקמיצה –

הקמיצה של מנחת חוטא (אין שמן) –

ר' אילא – קשה לקמוץ בדיוק,
רי"צ בר אבדימי – לא קשה, כי זה מגובל במים

הסבר המחלוקת:

1. לפי שניהם זה מגובל במים, אלא שהמחלוקת:

רי"צ ב"א – הולכים לפי מה שעכשיו, ולכן פשוט קומץ את הבצק כרגיל.

ר' אילא – צריך לחשב לפי מה שהיה לפני הגיבול, וזה קשה.

2. לפי שניהם הולכים לפי מה שעכשיו, אלא המחלוקת אם בכלל היה מים –

ר' אילא – לא היה מים, וקשה לקמוץ בדיוק כי הסולת יכולה ליפול יותר ממה שצריך.

רי"צ ב"א – לא היה שמן, אבל היה מים, ולכן אין בעיה לקמוץ (לפי עכשיו)

(נד. מעל האמצע)

ב. לגבי שיעור טומאה

תנן התם (בעוקצין) – בשר שהתנפח או נתמעך – איך משערים אם יש להם ביצה ומטמאים אחרים –

1. A. הבנה א – המחלוקת אם הולכים לפי העבר או ההווה –

רי"ח – כמו שהם עכשיו
ר"ל – לפי מה שהיו.

קושיות על ר"ל:

1. מיתיבי –
   בשר עגל שלא היה לו שיעור, ואח"כ תפח והיה לו – מטמא מעכשיו
   כלומר הולכים לפי עכשיו

תשובה לר"ל – זה רק מדרבנן.

והרי בסיפא (מצב הפוך) – "וכן בפיגול ונותר" (כרת, חטאת)?
תשובה – גם שם הכוונה לטומאה דרבנן של פיגול ונותר, שמטמאים את הידיים

(ויש כאן תרי דרבנן –
שפיגול ונותר מטמאים,
ושהולכים לפי עכשיו, אפילו שבהתחלה לא היה שיעור.

(נד. 6-)

2. תא שמע –
   בשר שהיה לו שיעור, ואח"כ הצטמק ואין לו – מעכשיו לא מטמא
   כלומר – הולכים לפי עכשיו.

אלא רבה מבאר את המחלוקת אחרת.

1. B. רבה – באמת לפי כולם תמיד הולכים לפי הקטן –
   אם היה שיעור ועכשיו אין – אין שיעור (לפי עכשיו – כרי"ח)
   אם לא היה ועכשיו יש – מדאורייתא אין שיעור (לפי מה שהיה), ורבנן גזרו (כר"ל)

והמחלוקת כשהיה שיעור, הצטמק, ואז שוב חזר –

רי"ח – יש שיעור

ר"ל – כיוון שהיה שלב ללא שיעור, נדחה, ומדאורייתא אין שיעור (מדרבנן יש).

קושיות על התירוץ של רבה:

1. על שלר"ל יש דיחוי –
   משנה בטהרות – אוכל שהיה כביצה, הצטמק בשמש ושוב התנפח בגשם – יש שיעור ומטמא.

תיובתא.

(נד: שליש)

2. על שלפי כולם אם נתמעט – אז לפי עכשיו –
   תא שמע – ברייתא על תרומות ומעשרות:
   את התרו"מ נותנים לפי מידה, אך כשכולם בערך שווים אפשר לפי מניין.
   אם יש לו תאנים וגרוגרות (קטנים בחצי), ורוצה להפריש מאלו על אלו.

העיקרון:

אם לפי מה שהיה – צריך לפי מניין כשהיו באותו גודל
אם לפי עכשיו – צריך לפי המידה שעכשיו.

ולכאורה יש סתירה בין הרישא לסיפא:

רישא – אם מפריש מהתאנים (10) על הגורגרות (90) – יתן לפי מניין

אם לפי מה שהיה – מובן שלפי מניין,

כי בעבר כולם היו אותו גודל, ונותן 10 על 90 כאילו באותו גודל,

אבל אם לפי עכשיו – קשה,

כי עכשיו הגרוגרות קטנים יותר (כאילו 45),
ואם נותן 10 במקום 5 – הוא "מרבה במעשרות", ומה שנתן מקוקל כי מעורב בו טבל.

מצד שני בסיפא – אם מפריש מהגרוגרות על התאנים – יתן פי מידה,

אם לפי מה שעכשיו – מובן שלפי מידה (20 על 90)

כי כאן לא מספיק לתת לפי מניין (10 על 90) כי הגרוגרות שנותן עכשיו קטנים מדי, אלא צריך לפי המידה של עכשיו.

אבל אם לפי מה שהיה – קשה,

למה שיתן 20, מספיק שיתן 10 לפי מה שהיה, והרי הוא מרבה במעשרות!

תשובות לסתירה הפנימית:

1. הנושא כאן זה לא מעשר אלא תרומה גדולה,
   שמדאורייתא אין לה שיעור,
   וגם ברישא וגם בסיפא זה לפי מי שרוצה להפריש בעין יפה (את השיעור שבחר להפריש) – את הדרך הכי גדולה להפריש.

דחייה – בהמשך הברייתא מפורש שרי"ס הפריש 10 גרוגרות על 90 תאנים (המקרה של הסיפא) – מכאן שהמספרים הם 10 ו90, כלומר מדובר במעשרות ולא בתרומה (ששם המספרים אחרים).

2. מדובר בתרומת מעשר,
   וכאבא אלעזר בן גומל שבתרומת מעשר אין בעיה של מרבה במעשרות (היקש בין תרומה גדולה לתרומת מעשר).

אז את הסתירה הפנימית תירצנו,
אבל עדיין קשה על רבה – כי כאמור, רי"ס הפריש 10 גרוגרות על 90 תאנים (המקרה של הסיפא), והרי בסיפא אמרנו שיתן לפי מידה (20). למה הוא הפריש רק 10?

אז אם לפי מה שהיה – אכן מספיק 10, ומדובר שהוא לא רצה לתת בעין יפה,

אבל אם לפי עכשיו – הרי 10 זה לא מספיק, צריך 20!

עונה רב דימי – אכן מוכח מכאן שלפי מה שהיה,
וזה לא קשה על רבה כי גרוגרות זה שונה יכולות לחזור בדיוק למצבם הקודם, ולכן אצלם גם כשנתמעטו – הולכים לפי מה שהיה.