מנחות ל – שיעור הדף היומי

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.
איש של חסד ואמת, מעשים טובים, צדקה ואהבת האדם והארץ. יהי זכרו ברוך
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף ל

(כט: 7- עד ל: מתחת לאמצע)

המשך ענייני ספר תורה

חלק א – שתי הלכות של רב שנדחו מברייתות

א. אם יש יותר מדי פספוסים בספר תורה – לא מתקנים (ייגנז)

[הסבר – אם פספס מילה –
עקרונית יכול למחוק (בדיו טרי), או לגרר (בדיו יבש), ולהשלים.
אבל לא תמיד זה אפשרי, ואז יכול פשוט לתלות (לכתוב מעל השורה).
הבעיה – אם יעשה יותר מדי תיקונים כאלה – נראה כמנומר (בית הלוי – זה פסול מדרבנן).

(אבל באותיות מיותרות – אין בעיה לתקן גם הרבה).

כמה טעויות זה יותר מדי –

1. A. הסתירה:

רב – 2 בכל עמוד – יתקן, 3 בכל עמוד – ייגנז

אך בברייתא – 3 – יתקן, 4 ייגנז

1. B. עכשיו נמשיך עם הברייתא –
2. בכל עמוד 4 – מספיק עמוד של 3 כדי להציל
3. בכל עמוד 6-7 – צריך עמוד מושלם כדי להציל

רב יוסף – ואם יש בעמוד אחד 3 – יכול לתקנם שיהיה מושלם, ואז כבר יכול לתקן גם את השאר).

3. בכל עמוד יותר מ7 – א"א להציל

(ל. 1+)

ב. הכותב ספר תורה גומר אפילו באמצע עמוד

מיתיבי – בחומשים גומר באמצע עמוד, אבל את כל הספר גומר בסוף עמוד (מקצר והולך)

תשובות:

1. רב התכוון לחומשים

(דחייה – רב אמר זאת במפורד על כל הספר ("לעיני כל ישראל")

2. אכן צריך לגמור בסוף העמוד, ורק התכוון שגומר את ספר התורה באמצע שורה

ונחלקו בהבנת רב (ע"פ נימוקי יוסף, ולא רש"י) –

רבנן – או באמצע שורה או בסוף

רב אשי – דווקא באמצע (וכן הלכה בשו"ע)

(מרדכי – שבזה ברור שהספר נגמר ואין המשך).

(ל. רבע)

חלק ב – דינים של רב גידל-רב

א. ב8 הפסוקים האחרונים מעלים רק אדם אחד ולא מחלקים ל2

זה מתקשר למחלוקת לגבי מי כתב את 8 הפסוקים (על מיתת משה) –

ר"י – יהושע בן נון

מובן למה לא לקטוע, כי 8 הפסוקים האם יחידה אחת נפרדת

ר"ש – משה, וכתב בדמע (צער).

לכאורה לא מובן למה לא לקטוע, זה כמו שאר הפסוקים,

אך עונים – זה מובן, כי זה בכל זאת שונה משאר הפסוקים שכתב בדמע על העתיד לקרות.

(ל. אמצע)

ב. מצוות כתיבת ספר תורה –

הלוקח ספר תורה מן השוק – כחוטף מצווה מן השוק (פחות מהודר),

ואילו הכותב – כאילו קיבלה מהר סיני

(רב ששת – וכן המגיה אפילו אות אחת).

חלק ג – ת"ר – דיני הכתיבה (המשך חלק א)

(רוב הדינים שנראה מצד שהספר יהיה יפה, ובדיעבד כשר גם בלי זה)

א. רוחב העמודות והיריעות

רוחב הדפים (עמודות) – לא יעשה צרות מדי (נראה כאיגרת), או רחבות מדי (עיניו משוטטות),

אלא ברוחב של "למשפחותיכם" X 3 (=30)

אורך כל יריעה – שתספיק ל3-8 דפים (עמודות),

– נזדמנה לו יריעה ארוכה יותר (9), לא יחלק ל3+6, אלא ל4+5 (שיהיה בערך שווה).

– היריעה האחרונה יכולה להיות קצרה – אפילו פסוק אחד בעמודה אחת (ויכתוב כל מילה ברוחב גדול כדי לסיים בסוף העמוד)

ב. רווחים –

1. A. מסביב לעמודות –

בספר תורה: למטה טפח, למעלה 3 אצבעות, בין דף לדף 2 אצבעות
(בחומשים: למטה 3 אצבעות, למעלה 2 אצבעות, בין דף לדף רוחב אגודל).

1. B. בין השורות והמילים –

בין השיטות (שורות) – במלוא שיטה

בין התיבות – כמו אות קטנה (י)

בין האותיות – ברוחב שערה

(ל. 6-)

1. C. בדיעבד –
2. גובה לא טוב –
   שרטט גבוה או נמוך מדי בעמוד, או שורות צפופות מדי –

עדיף שיגלוש לרווחים למעלה/למטה מאשר שיקטין את האותיות.

2. רוחב לא טוב –

יצא לו רווח קטן בסוף השורה – יכול לגלוש לשוליים –

אם נשארה לו למשל מילה של 5 אותיות – יעשה 3 בפנים ו2 יצאו לשוליים (ולא להפך).

אבל מצד שני – זה לא מתיר לכתוב מילה שלימה של 2 אותיות בשוליים, אלא יתחיל בשורה הבאה.

(ל: 4+)

ג. פספס את שם ה' –

[כאמור בחלק א, אם פספס מילה רגילה –
עקרונית יכול למחוק (בדיו טרי), או לגרר (בדיו יבש), ולהשלים.
אבל אם זה אומר מחוק ולהשלים הרבה – יכול פשוט לתלות (לכתוב מעל השורה)]

מהמקל למחמיר –

בברייתא –

רי"ס – יכול לתלות גם את שם ה'.

וכן ר"ש שזורי – תולין, אבל רק את כל השם ולא מקצתו.

ר"י ורי"צ – לא תולים את שם ה', ולכן:

רי"צ  – יכול למחוק או לגרור, לכתוב על מקום המחיקה, ואת מה שמחק תולה.

ר"י – רק גורר אך לא מוחק (לא כותבים שם ה' על מקום המחיקה).

ר"ש בן אלעזר – כל הנ"ל אסור,

כי את שם ה' לא כותבים על מקום גרירה או מחיקה, וגם לא תולים,
אלא כל היריעה תיגנז.

באמוראים –

רב – תולה (כרי"ס)
רי"צ בר שמואל – כותב על המחיקה (כרי"צ)

ולמה לא אומרים פשוט "הלכה כ___"?
כי היו גרסאות שונות איזה תנא אמר מה.

(ל: שליש עליון)

ד. ר' חנינא – הלכה כר"ש שזורי (במקרה מסוים), ולא עוד אלא שבכל מקום הלכה כמותו.

מהו אותו מקרה מסוים?

אולי ר"ש שזורי אצלנו (שלא תולים חלק משם ה')

דחייה – אם כן היו מביאים אותו ברשימת האמוראים.

אלא מה כן? מחר נראה רשימה ארוכה של הצעות.