זבחים קי – שיעור דף יומי

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, זבחים קי

(קי. 10+ עד קיא. באמצע)

חלק א – המשך הקרבה בחוץ – שצריך שיקריב בחוץ כמו שמקריבים בפנים

א. (מהמשנה) קטורת שחסרה – והקטירה בחוץ

תזכורת:
אם כל הכמות קיימת, אבל הקטיר בחוץ רק חלק (כזית) מהקטורת –

ר"א – פטור (צריך להקטיר את כל הכמות שצריך בפנים)

רבנן – חייב (מספיק כזית, כי גם בפנים יכול להקריב בשלבים (ובהמשך נראה הסבר אחר)).

אם הקטורת חסרה לפני שהוציא אותה –

גם רבנן מודים שפטור בחוץ,
כי גם בפנים לא יכל להקריב כך.

איבעיא להו – מה אם הקטורת חסרה בחוץ?

הסברות:
מצד אחד חייב – כי הרי ברגע שמוציא – פוסל אותה, אז מה זה משנה אם פוסל אותה מסיבה נוספת של חסרון?
מצד שני פטור – כי סוף סוף חסרה ולא יכל להקריבה כך בפנים.

שתי ראיות שפטור (מדברי רב ומהמשנה) – שמודים רבנן שאם חסר פטור,

אבל דוחים – אולי שם הכוונה דווקא כשחסר כבר בפנים,
אבל אם חסר בחוץ – עדיין אין תשובה.

(קי. באמצע)

ב. (מהמשנה) – הקריב בחוץ אימורין כשהם מחוברים לבשר (שמיועד לאכילה) – חייב

קשה – והרי הבשר חוצץ בין האימורים למזבח?

תשובות:

זה לא חוצץ:

1. שמואל – הפך אותם, כך שהאימורים על האש ללא חציצה.
2. רב – זה לא חוצץ, כי מין במינו לא חוצץ.

זה חוצץ ולא אכפת לנו:

2. רי"ח – כי המשנה כרי"ש שגם אם הקריב בחוץ על סלע חייב, כלומר שלא חייבים שיהיה בדיוק כמו בפנים.

(אבל נדגיש – זה רק לגבי צורת ההקרבה, אבל לגבי שצריך שכל הקטורת תהיה – כן צריך שיהיה כמו בפנים)

(קי. שליש תחתון, משנה 1 בעמוד)

ג. המעלה בחוץ מנחה שלימה (שלא נקמצה) – פטור, כי גם בפנים לא כשר

אבל אם נקמצה, וחזר הקומץ והתערבב בשיריים  והעלה – חייב, כי גם בפנים בדיעבד יצא.

קשה – למה חייב, הרי הקומץ בטל אל השיריים?
תשובה –
כמו שעולים לא מבטלים זה את זה (למשל אם הקטיר קומץ גדול עם קטן)[1],
כך גם השיריים לא מטבלים קומץ

(השיריים הוקשו לקומץ, כי גם לגביהם נאמרה הקטרה (בפסוק שממנו דורשים שאסור להקטיר אותם – "לא תקטירו ממנו אישה לה'" (ב, יא))).

(קי. משנה שנייה)

ד. הקריב רק קומץ או רק לבונה ולא את שניהם (במנחת נדבה)
וכן – הקריב אחד מבזיכי הלבונה של לחם הפנים,
(בפנים צריך להקריב את שניהם)

גם כאן נחלקו (כמו בהקריב רק כזית) –

רבנן – חייב

ר"א – פטור, כי צריך להקריב את כל המתיר

(אא"כ הקריב אחד בפנים ואת השני בחוץ, שאז חייב, כי הקריב את כל ה"מתיר" שנשאר)

גמרא –  בעי רי"צ נפחא – האם כשמקריב אחד מהם בפנים – מה זה עושה?

• מישרא שרי – האם זה מתיר חצי מהשיריים?
• קלושי מיקלש – או שזה מחליש את האיסור על כל השיריים (לא מתיר חצי מסוים, אבל עושה שלא יהיה מלקות אלא רק לאו (תוס'))

מקשה הגמרא – לכאורה אין שאלה, אלא זה תלוי במחלוקת תנאים האם מפגלין בחצי מתיר (משנה מנחות טז., כלומר אם חשב מחשבת פיגול רק על הקומץ או רק על הלבונה) –

לר"מ – מפגלין בחצי מתיר – כלומר גם חצי מתיר הוא משמעותי – כשמקריב חצי זה מתיר חצי.

לרבנן – לא מפגלין בחצי מתיר – חצי מתיר הוא כלום – כשמקריב חצי זה לא עושה כלום.

תשובה – ההתלבטות שלו היא לא בתנאים שם אלא בתנאים אצלנו:

לפי ר"א אין ספק – צריך להקטיר בחוץ הכל, כלומר לחצי אין משמעות גם בפנים ולא עושה כלום.

אבל לפי רבנן – שמספיק להקטיר בחוץ אחד מהם – זה מראה שלחצי יש משמעות גם בפנים – ובזה הספק מה המשמעות בפנים – האם זה מתיר חצי או מקליש הכל? תיקו.

(זה נותן הבנה חדשה ברבנן –
שזה שחייב בחוץ על חצי מתיר או כזית[2], זה לא כי לדעתם גם בפנים אפשר להקריב בשלבים, אלא כי באמת גם בפנים יש לחצי/כזית משמעות – מתיר חצי או מקליש הכל).

(קי. משנה שלישית)

ה. משנה – הזורק דם בחוץ, אפילו זריקה אחת – חייב

אם מדובר ברוב הקרבנות – ודאי שחייב לפי כולם

כי גם בפנים בדיעבד מספיקה זריקה אחת

אלא כאן החידוש הוא – אפילו בחטאות הפנימיות – שבפנים חייבים 4 – בחוץ חייב על 1

רבא – וכאן מודה גם ר"א,
כי גם בפנים – אם זרק אחת, ואז נשפך הדם, יביאו עוד קרבן וימשיך לזרוק מהמקום שפסק, כלומר שהזריקה האחת שעשה משמעותית.

(קי: 7+)

ו. במשנה – ר' אלעזר – המנסך את מי החג של סוכות בסוכות בחוץ – חייב

1. A. זה בהנחה שניסוך המים הוא דאורייתא, כמי זה?
2. רי"ח – ר' מנחם יודפאה – זה כר"ע,
   שלמד את ניסוך המים מ"ונסכיה" (במדבר כט, לא – ביום ה6 של סוכות) – בשני ניסוכים: יין ומים.

מקשה ר"ל – אם המקור הוא מהיקש ליין, אז:

1. a. שיהיה חייב גם במים רק על לפחות 3 לוגים (ואילו במשנה משמע גם לוג אחד).
2. b. שיהיה חייב גם בשאר השנה.
3. רי"ח – ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן – ניסוך המים זה הלמ"ס (דאורייתא)

וההלמ"ס זה רק לוג 1, ושחייבים רק בסוכות.

(קי: 4-)

חלק ב – הרחבה על ניסוך המים בחוץ

א. עוד 2 ברייתות לגבי כמה מים צריך לנסך בחוץ בשביל להתחייב –

1. A. בברייתא הקודמת אמרנו:

לר"ע – 3 לוגין (כמו יין)
ר"א לפי ר' נחוניא איש בקעת חורתן – לוג 1 (הלמ"ס, ולא כמו היין).

1. B. עכשיו נראה אחרת – ת"ר –

רבנן – 3 לוגים
ר' אלעזר – אם מלאן בכלי שרת חייב.

הסבר: לפי שניהם צריך 3 לוגים (בניגוד למה שהצענו לעיל שלר"א לוג 1),
אלא שכאן הוא מילא יותר מ3 לוגים, והמחלוקת היא:

1. רנבי"צ – האם יש מקסימום למים:

רבנן – חייב, אין מקסימום (רק ביין יש)

ר"א – פטור, כי 3 זה גם המינימום וגם המקסימום (וכיוון ששם יותר – המים לא ראויים לכלי, ויוצא שגם ה3 לא התקדשו).

2. רב פפא ורבינא – לשניהם 3 זה המקסימום ולשניהם המים לא התקדשו,
   והמחלוקת – האם בכלל צריך לקדש את המים בכלי כדי להתחייב בחוץ –

רבנן – לא צריך, וחייב
ר"א – צריך, ופטור.

(קי: 1-)

ב. המחלוקת אם צריך כלי כדי להתחייב על מים בחוץ

1. A. רב פפא ורבינא בברייתא הנ"ל – זאת מחלוקת רבנן ור"א:
2. a. רב פפא – הסבר המחלוקת ביין:
   פרשיית הנסכים מתחילה כך (במדבר טו) –
   ב – דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם… וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל־הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד.

המחלוקת היא מה התחדש בכניסה לארץ (לגבי יין + מים) –

רבנן – חייבים בחוץ גם בלי כלי –

תיאור הסטורי:
גם ב40 השנה היו נסכים בקרבנות ציבור.
מה שהתחדש זה שבכניסה לארץ ב14 שנות כיבוש וחלוקה (זמן היתר הבמות) – גם בבמת יחיד צריך נסכים,

מסקנה הלכתית:
1. אפילו שבבמת יחיד אין כלי שרת, כלומר – קרבו נסכים בבמת יחיד בלי כלי שרת,

2. וכיוון שזה כשר בבמה, אז גם בפנים – אם עשו נסכים בלי כלי – אם עלו לא ירדו.
3. וכיון שזה פסול כזה שבדיעבד עולה – גם בחוץ חייבים בלי כלי.

וכן ר"ע בברייתא בהמשך (עוד 7 שורות) – שיש נסכים בבמת יחיד – "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" – בבמות שיש בכל מושב ומושב.

               ר"א – חייבים בחוץ רק עם כלי, ולכן פטור

תיאור הסטורי:
ב40 השנה + המשכן בגלגל כלל לא היו נסכים,
ומה שהתחדש בכניסה לארץ זה נסכים במשכן שילה,
אבל אין נסכים בבמת יחיד.

מסקנה הלכתית:
כלומר אין דבר כזה נסכים בלי כלי.

וכן רי"ש בברייתא בהמשך (עוד 7 שורות) – שאין נסכים בבמת יחיד.
"כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" – שמה שהתחדש זה נסכים בבמה הגדולה ששייכת לכולכם.

1. b. רבינא – שניהם מסכימים שביין חייבים בחוץ גם בלי כלי,
   אלא המחלוקת האם ללמוד מים מיין –

רבנן – לומדים מים מיין, וגם במים חייבים בחוץ בלי כלי
ר"א – לא לומדים מים מיין, שהרי אין מים בבמת יחיד, אז לגבי מים לא התחדש שחייבים בלי כלי בחוץ.

(קיא. 2+)

1. B. ת"ר – ברייתא דומה לגבי יין –
   רבנן – המנסך שלושה לוגין יין בחוץ חייב,
   ר' אלעזר בר"ש – והוא שקידשן בכלי.

הסברים:

1. a. בירוצי מידות – לרבנן כן, לר"א לא.
2. b. זאת אותה מחלוקת כמו לעיל – האם צריך כלי כדי להתחייב בחוץ וזה כאמור תלוי בשאלה האם קרבו נסכים בבמת יחיד –

רבנן (כרבנן לעיל) – קרבו בבמת יחיד (בלי כלי) – ולכן לא צריך כלי להתחייב בחוץ
ר"א בר"ש (כר"א לעיל) – לא קרבו בבמת יחיד, כלומר צריך כלי להתחייב בחוץ.

ג. את המחלוקת הזאת, האם צריך כלי בבמת יחיד, מצינו בעוד שני מקומות:

1. דתניא –

רבי – במת יחיד אינה צריכה נסכים (כר"א בר"ש)
רבנן – במת יחיד צריכה נסכים (כרבנן).

2. דתניא –
   שוב מביאים את הפסוק בתחילת פרשיית נסכים – "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם…" – הבאנו את זה לעיל בתוך הסבר רב פפא:

ר"ע כרבנן – שיש נסכים בבמת יחיד
רי"ש כר"א – שאין נסכים בבמת יחיד.

[1] המקור שעולין לא מבטלים זה את זה – מעבודת יו"כ שמערבב את דם הפר ודם השיער ונותן יחד על המזבח, ולא מבטלים זה את זה (ובדף פא ראינו עוד שני מקורות לזה).

[2] לפי השפת אמת, שכל זה נכון לא רק לחצי מתיר (קומץ/לבונה) אלא גם למחלוקת הקודמת ביניהם שלפי רבנן מספיק להקריב בחוץ כזית כדי להתחייב.