זבחים צו – שיעור דף יומי

Download

(צה: שליש תחתון – צו: במשנה)

חלק א – האם אפשר להכשיר בליבון כלי חרס

א. שלושה מקורות סותרים –

מקור א – רבה בר אהילאי – אי אפשר להכשיר תנור חרס

לגבי תנור ששימנו אותו מבפנים עם שומן בשר,
אסור לאפות בו לחם לעולם (שיהיה חלבי, כי יש גזירה שלא להכין לחם חלבי, שמא יאכלוהו עם בשר),
וזה לא יעזור להסיק את התנור כדי להכשיר.

מקור ב (מיתיבי) – אפשר להכשיר תנור חרס

לגבי התנור הנ"ל,
אפשר להסיק ולהכשיר אותו, ואז מותר לאפות בו פת.

מקור ג – רב – אי אפשר להכשיר קדירות (סירים) חרס

לגבי סירים שבלוע בהם חמץ,
אי אפשר להכשיר אותם ולהשתמש בהם אחרי פסח – כי ההכשרה לא מועילה, וזה יהיה טעם חמץ שעבר עליו הפסח.

ב. תירוצי רב אשי:

1. A. אי אפשר להכשיר חרס (מקור א +ג), ואילו הברייתא (מקור ב) דיברה על מתכת שאפשר.
2. B. גם בחרס זה תלוי –
   להכשיר מבחוץ (כמו בסיר) – אי אפשר (מקור ג)
   אבל להכשיר מבפנים (כמו הסקת התנור) – אפשר (מקור ב, ואילו מקור א נשאר בתיובתא).

ג. קושיות על התירוץ השני:

1. אז למה לא הכשירו את קדירות הפסח מבפנים?

תשובה – הבעלים לא יסיק כמו שצריך כי יחשוש שישברו.

2. אבל אפשר להסיק על ידי הכנסה לכבשן (ששם אין חשש שיישברו כי יש אותו חום מכל הצדדים) – למה לא עשו כך במקדש לכלים שבושל בהם קרבן?[1]

תשובה – כי לא עושים כבשונות בירושלים משום העשן

[ואילו לשבור אין בעיה,
כי אחד הניסים שבמקדש זה ששברי החרס היו נבלעים באדמה, וכך זה לא היה מוסיף אשפה במקדש].

3. למה התנור במקדש היה של מתכת, כדי שיוכלו להכשיר ולא לשבור – הרי גם של חרס אפשר להכשיר?

תשובה – הוא היה של מתכת לא בשביל ההכשרה,
אלא כי צריך שיהיה כלי שרת (לקדש את הבצק של שתי הלחם ולחם הפנים), ולא עושים כלי שרת מחרס.

(צו: 2+)

חלק ב – האם צריך מירוק ושטיפה לכל הכלי או רק לאזור שבישלו בו?

סיפור רקע: רב יצחק בר יהודה היה תלמיד של רמי בר חמא,
ויום אחד החליט לעבור ללמוד אצל רב ששת.
כשפגש את רמי בר חמא וראה שרמי ב"ח קצת נפגע, הסביר לו שזה כי רב ששת מביא ברייתות ולא רק סברות.
רמי בר חמא טען שהכל אפשר מסברא, ואמר לרב יצחק לנסות אותו:

שאל רב יצחק – האם צריך מירוק ושטיפה לכל הכלי או רק לאזור שבישלו בו?
(אם כל הכלי חם אז ברור שצריך (הטעם מפעפע), השאלה אם חלק מהכלי קר (חק נתן).

רמי בר חמא – מסברא – רק לאזור שבישלו בו, כפי שאמרנו לגבי כיבוס בגד שדם חטאת הוזה עליו.

מקשה רב יצחק:

1. מסברא – הדם לא מפעפע בבגד, אבל הבישול (בדרך כלל, כשכל הכלי חם) מפעפע, אז אולי גם כשלא מפעפע התורה חייבה מיקור ושטיפה.
2. מברייתא מפורשת שמזכירה כמה הבדלים, ובין השאר שצריך למרק ולשטוף את כל הכלי!

ובגלל הברייתא רמי בר חמא נאלץ להודות (ובעצם מודה שעדיף מי שיודע משניות וברייתות)

והגמרא מביאה לזה מקור – "וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם" (ו, כא) –

[איך לומדים מזה –
לי נראה – שזה המשמעות של "בכלי" – משמע גם במקצת כלי.
בשוטנשטיין – מסתימת התורה (שהרי בבגדלמדנו מייתור שמספיק לכבס את מקום המגע, אז כאן שאין ייתור כזה – הסתם הוא שצריך את כל הכלי).

(נחזור מצו: שילש תחתון לאמצע העמוד)

חלק ג – הברייתא: ההבדלים בין מירוק ושטיפה לכיבוס הבגד:

באיזה קרבנות ומתי – בכל אחד יש חומרא –

מצד אחד כיבוס חמור – ששייך גם בחטאות חיצוניות וגם בפנימיות, ולפני זריקת הדם

ואילו מירוק ושטיפה:

זה רק בבשר קרבנות שראוי לאכילה – ולכן לא בחטאות פנימיות,
ורק לאחר זריקת הדם (שמתירה את הבשר לאכילה).

מצד שני כיבוס קל – כי זה רק בחטאת,

ואילו מירוק ושטיפה גם בשאר הקרבנות שבשרם ראוי לאכילה (ת"ק – גם בקודשים קלים, ר"ש – רק בקודשי קודשים).

איזה חלק מהבגד/כלי (כאמור) – מירוק ושטיפה חמור –

כיבוס – רק האזור שנגע בדם
מירוק ושטיפה – כל הכלי.

(צו: שילש תחתון)

חלק ד – המחלוקת באיזה קרבנות: רבנן – גם קודשים קלים, ר"ש – רק קודשי קודשים

א. המקור –

נביא שוב את הפסוקים (ויקרא ו) –

יח – דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה'  קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא׃
כא – וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם׃
כב – כׇּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא׃

ר"י (ת"ק) – גם קודשים קלים –

זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת (יח) – דווקא חטאת,
כׇּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא (כב) –

קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא (כב) – לכאורה כל קודשי קודשים,
אבל כיוון שכתוב אֹתָהּ – זה בא למעט תרומה, משמע ששאר קודשים קלים כלולים.

ואילו ר"ש – רק קודשי קודשים –

קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא – אכן רק קודשי קודשים,
ואילו אֹתָהּ ממעט חטאת פסולה.

(צו: רבע תחתון)

ב. והרי באמת גם תרומה צריכה מריקה ושטיפה?

כלומר – סיר שבישל בו חלב/בשר/תרומה – צריך הגעלה.

תשובות – אכן תרומה צריכה הגעלה, אבל דין מירוק ושטיפה הוא יותר מרק הגעלה:

1. אביי – שצריך את כל הכלי (גם בחלק שלא התחמם, כמו המסקנה בחלק ב), משא"כ בהגעלה רגילה.
2. רבא – שצריך דווקא במים, ואילו הגעלה אפשר ביין או יין מזוג.
3. רבה בר עולא –

צריך גם ברותחין ואח"כ גם בצונן:

לרבי – צריך קודם הגעלה רגילה, ואח"כ מירוק ושטיפה בצונן (מיקור – מבפנים, שטיפה – מבחוץ)

לרבנן – מירוק – ברותחין (הגעלה), שטיפה בצונן.

[1] זה שרב לא אמר להם להכניס את כלי החמץ לכבשן, זה מובן, אולי כי זה לא זמין לכולם, אבל למקדש לכאורה אפשר לארגן כבשן ולהכשיר.