העמוד הזה הוא העמוד שלכם. זה המקום להגיב על הספר: יש לכם שאלה, אהבתם רעיון ספציפי, יש לכם עוד ראיה שלא הבאנו, יש לכם קושיה או ראיה נגדית, כתבנו שטויות? סתם רוצים לפרגן? אנחנו ממש ממש נשמח לשמוע כאן למטה בתגובות.
(נא לסמן V ב"פרסם גם בפייסבוק", תודה!)
בס"ד
פסחים דף פ"ז ע"א
שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה
דיוקים שצריכים הסבר
למה שחט בעלה בפ"ע ולא נמנה על קרבן חותנו?
בעלה איפוא הי' אוכל הקרבן בפ"ע , אין שוחטין על היחיד?
למה כתב רש"י בל' נקבה "הנשואות " והלכה "ולא והלכו? ד ) האיך בעלה
יכול למנות על שני קרבנות ?
ה) למה לא לקח בעלה קרבן שלו אצל אביה
מתני'האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל במקום שהיא רוצה
תאכל משל בעלה. כל זמן שלא פירשה שדעתה בשל אביה, דמסתמא דעתה למנות על של בעלה
רגל הראשון שלאחר נשואיה, שכך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן
3
תאכל במקום שהיא רוצה וכגון שאינה רדופה עד הנה לילך לבית אביה תדיר, הילכך מספקא לן בהי ניחא להMB:
טעות השגור לרוב לומדים כבר פלפלתי עם כמה ת"ח וכ"א הודה לי
טעות המון עם דמכאן ראי' שחתן הולך אצל חותנו לערוך הסדר ראשון ואדרבה מכאן ראי' להיפוך
א. דאם גם הוא הולך אצל חותנו למה שחט עליה בעלה הא גם הוא ג"כ אוכל משל אביה
ב. ודרך אגב בפי' של מתיבתא פי' ואפשר שתחזור לבית בעלה ותאכל משלו כדפירשנו
ג.עוד ראי' תאכל “במקום” שהיא רוצה ולא קאמר תאכל ממי שהיא רוצה רק במקום שהם בשתי מקומות
ד. הנשואות – והלכה (ל' נקבה ולא והלכו ל' רבים)
אעפ"כ שהלכה לבית אביה סובר בעלה שלא תשאר שם באכילת קרבן פסח רק תחזיר לבעלה
ה. אם מחמת מנהג חומרא אינו אוכל אצל אביה מאן יימר דהאשה אינה צריכה לקבל מנהגיו או הבעל משום שלום ביתג
ועד דנמצא דהוא אוכל לבדו שלא בחבורה וזה לבדו הוא טעם לבטל
עיין תוס קידושין דף י"ב ע"ב ד"ה בכולהו
David Katz
________________________________________
tiken
________________________________________
Abraham Y. Fri, Jan 22, 2021 at 11:02 AM
To: David Katz
אני עכשיו לומד מסכת פסחים במסגרת דף היומי ומי ירצה שם
כשאגיע לדף הזה בעזרת השם אשתדל לתקן אותו. תודה רבה וכל טוב
[Quoted text hidden]
שלום רב,
קודם כל, ברכות על ספרך המאלף. אני קורא בו ונהנה מכל דף. הוא מהווה השלמה חשובה לשיעורים שלך, שגם אותם אני שומע בהנאה רבה.
קטונתי מלהציע ביקורת על התובנות ההלכתיות שלך, אך כשהגעתי לפרק על מסכת ערכין, נתקלתי במשפט שבעיני טעון תיקון. כתבת "מראשית ההיטוריה ועד לא מזמן נהג העולם סחר עבדים." לצערינו, עבדות קיימת גם היום, ולא רק במדינות רחוקות ונחשלות. סחר בנשים קיים גם במקומותנו (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C) למרבה הבושה, ומדובר בעבדות לכל דבר וענין.
אני מאחל לך שתזכה להוציא עוד מהדורות רבות של ספרך הנפלא, ומקווה שתמצא לנכון לשנות את הנוסח הנ"ל.
בברכה,
אהרן מן
אשחר
תודה על התגובה החשובה!
אני חושב שבכל זאת יש הבדל משמעותי – בעבר סחר עבדים היה דבר חוקי ולגיטימי ולא נתפס כדבר לא מוסרי. היום ב"ה זה השתנה, וגם אם זה קיים, זה בשוליים ונחשב לפעילות עבריינית ולא מוסרית.
ברכות על הספר.
אני חילוני, הספר מרתק אותי וכתוב בצורה ממש טובה.אבל מה הסיבות ללמוד תלמוד בשבילי אם אני לא מניח תפילין לדוגמא ולא מקיים שאר המצוות.
הייתי קורא בעבר את הזוהר במשך שנים, שהוא הסוד לפי הבנתי ודי בסריקה.. כאן בתלמוד אני מבין שאם לא מיישמים בפועל, אז לא יודע מה המשמעות.
מה הדרך הנכונה להקשיב לדף שלך מול הדפים והחומר, כי זה הרבה יותר מ10 דקות, במיוחד אם עוצרים את השמיעה, מנסים להבין מה שאמרת, חוזרים אחורה כדי להבין טוב יותר , מסתכלים במסמך הכתוב או בספר.
ואם לא יוצא כל יום, האם להקשיב לדף היומי תוך דילוג על הדף שהעברת אתמול, זה בסדר?
שלום דני,
לימוד תורה זה טוב תמיד. גם אם כרגע אינך מצליח לקיים את זה. וכמובן, יש דברים שאתה כן מקיים, אפילו בלי לשים לב.
נכון, זה קצת יותר מ10 דקות, אם כוללים את הסיכום שבסוף. אני מציע כן לדלג, כי ברגע שנכנסים לפיגור זה מוציא מהקצב ובסוף עוזבים את זה לגמרי. או שאולי עדיף להקשיב לשיעור עליו דילגת בלי להשקיע רק להקשיב לו וזהו, כדי שבכ"ז יישמר איזשהו רצף.
בהצלחה!
כתבתי לאורי ומעתיק לכאן:
היי אורי, רציתי להגיד שקניתי את הספר לפני שבועיים (ככה הגעתי לקבוצה).
אני במחצית הספר, והוא נהדר.
מאוד נגיש, מחדד את השכל, עושה המון טעם של עוד, וכל פרק מסתיים בחשיבה.
בתור חילוני ציוני שגדל על התנך, וניסה כמה פעמים להתקרב לגמרא ולא הצליח להתמיד,
רוצה להאמין שהספר פלוס הדף היומי הקצר יגרום לי להתמיד.
שבוע טוב, חג חנוכה שמח:)
אקדים ואומר שאני נהנה ברמות גבוהות ורווה עונג פנימי מקריאת הספר. פשוט מחייה.
לגבי סוכות – לפני שקראתי את דבריך חשבתי על כיוון אחר (הפוך בדיוק), ונדמה לי שהוא עדיין יכול לעמוד. וכל הדברים המרתקים שכתבת לאחר מכן – יכולים עדיין להסתדר, כי כמו שאני ראיתי את הדברים, זה מינוס מינוס, כך שמבחינת חלק מהמסקנות הדברים מתלכדים.
לפי הדעה שאומרת סוכות ממש (שאגב, במדרשי התנאים הדעות מוחלפות ממה שמופיע בגמרא, ור' אליעזר הוא שאומר ממש) – הסברת שמדובר במצב של מסכנות (סוכות מעפנות, כמה זרדים, וכו'). גם הרמב"ן שהפנית אליו בהערה לדעתי לא אומר הפוך מזה (שוב, לדעתי, אבל נראה לי שעדיף שלא אכנס לכל פינה, בשביל לקצר).
כשה' אומר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" צריך לשאול מה האלטרנטיבה. כלומר אם נתמקד לא בחיים שלנו היום, אלא בסיטואציה המקורית המתוארת, אפשר להגיד שני דברים: א. תזכרו שישבתם רק בסוכות ולא בבתים (למשל כמו בפסוק שמנגיד אצל יעקב שלעצמו בנה בית ולבע"ח סוכות). ואז סוכות הן באמת תחליף רעוע. ב. האלטרנטיבה היתה להיות זרוקים על הרצפה תחת כיפת השמים. ואז הסוכות הן דווקא שדרוג של ממש.
יש מדרש (אמנם די מאוחר, ובכל זאת…) שכל טוב שאומר: "ר' אליעזר דאמר סוכות ממש … כדרך מלכים היושבים בסוכות, ולא כדרך עבדים שבורחין בהחבא". בני ישראל חנו בסוכות אחרי היציאה מתחום מצרים (מרעמסס, לסוכות). זו התחנה הראשונה שלהם כשהם כבר לא בגבולות הארץ המשעבדת. מיד אחרי שהם חונים, מתואר שהם אפו את הבצק שלא הספיק להחמיץ ואכלו את המצות. כלומר הם יצאו ממצרים, סוג של ברחו, ואחרי שהרחיקו כמה מאות מטרים או ק"מ ספורים עצרו לאכול את הארוחה הראשונה אחרי היציאה. מפוחדים, לא יודעים מה יהיה איתם מחר (המצרים עדיין חיים ונושמים…), הדליקו אש ואלתרו משהו כדי לאפות את המצות. מבחינתם אפילו להיות זרוקים על הרצפה בשום מקום, העיקר שיצאנו משם!
אפילו בסיטואציה הזאת, עם כל הטובה העצומה והעיקרית שה' גמל איתם, הוא לא ויתר גם על הפרטים הקטנים, ודאג לכך שלא יהיו זרוקים על הרצפה, אלא ירגישו כמו בבית מלון (בהשגחתו – בדרך נס הנחית סוכות מהשמים \ דאג לחומרי גלם שיימצאו באזור [אם כי קשה לי לדמיין אותם מטרים ספורים ממצרים מתחילים להשקיע זמן בהקמת משהו. העיקר לאכול משהו, ולעוף מפה] או אולי בהשגחתו בדרך הטבע הכווין אותם למקום ליד גבול מצרים בו היו סוכות משכבר, ששימשו לסוחרים שמכרו דברים לנכנסים לארץ או ליוצאים ממנה לקראת הדרך במדבר).
למה אני מתחבר יותר לאפשרות השניה? כך נשמע לי מהמנגינה של הפסוק – שהיא לא נשמעת כמו 'רק סוכות' (למען ידעו דורותיכם כי רק בסוכות ולא במבנים רציניים הושבתי אתכם אז") אלא כמתארת דבר חיובי שמצביע על גדולה של ה' (וללא צורך בתוספות שאינן מוזכרות בפסוק) – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים").
ומה לגבי קבע וארעי?
אז אם אנחנו מניחים שאנחנו מסתכלים על זמן ההתרחשות המקורית, והאלטרנטיבה היתה כלום, אז יחסית לזה – סוכות זה אכן קבע.
להגיד עכשיו למה ענני כבוד זה ארעי – מודה שרק בדיעבד אני חושב על זה, וזה עשוי להיות קצת חורק. ובכל זאת אפשר לומר משהו: לפי ההסבר של ענני כבוד למעשה מבחינה מציאותית-פיזית-ממשית-חומרית – לא ראו שום דבר (גם אם ראו עננים, אני מניח שזה היה די 'אוורירי'). הבטחון היה בה' מעצם הידיעה המוחשית שהוא שומר ומשגיח עליהם. אפשר כמובן לומר, כפי שהצעת, שבסוכות אנחנו מנסים, עם כל הקושי והפער, לדמות את החוויה הזאת בדמות סוכה יציבה ורצינית. אך אפשר גם לומר שמבחינת הסוכה אנחנו נרצה לדמות דווקא משהו רעוע יחסית, כאשר העוגן הממשי והחזק יהיה דווקא בתודעה. אולי אפילו אפשר לומר שזה דווקא טוב יותר ומשרת את המטרה שהסוכה תהיה מעפנה – כדי שיהיה ברור לנו שעיקר הבטחון הוא לא בזכות הקירות החזקים שעומדים ברוח מצויה שאנחנו יושבים ביניהם, אלא בזכות השגחתו של ה'. ואז הסוכה הממשית אכן תהיה ארעי, ותודעה הרוחנית היא שתהיה העוגן.
ואם הופכים גם את הדעות, כמו שכתוב במדרש, הרי שיש לנו מינוס כפול מינוס, וחזרנו לפלוס 🙂
ולגבי סיבת הגבלת הגובה הדברים גם משתלבים –
שתי הדעות הראשונות נשמעות די דומות – צריך להסתכל על הסכך \ צריך שהוא יעשה צל על הרצפה. משותף להן כמובן שהן מתמקדות בסכך (להבדיל מהדעה השלישית). אם ננסה להצביע על ההבדל ביניהם – באחת צריך לראות את הסכך הממשי, ובאחת דווקא לא רואים אותו אלא רואים את ההשלכה שלו על הרצפה. אם היו סוכות ממש – הרי שנרצה להיזכר באותן סוכות ואיך שהן נראו – לכן כדאי דווקא להסתכל ולראות את הסכך, שנראה פחות או יותר כך גם אז. אך אם ננסה לדמות חוויה של ענני כבוד – הרי שעל הרצפה מה שנוצר מעננים זהה למה שנוצר מסכך (אפילו הייתי אומר שדווקא לא כדאי להסתכל למעלה, אז נגלה שזה חיקוי עלוב). אם בסוכה מנסים לשחזר את המצב של ענני כבוד, נדגיש את ההשלכה של הסכך עלינו שדומה יחסית למה שנוצר מעננים. כמו למשל שנרמז בפסוק "ואד יעלה מן הארץ" שמלמד על אופן עשיית הסכך, ומדמה את הסכך ל'אד', סוג של ענן.
וגם הפסוקים שהם מביאים מסתדרים לכיוון הזה: המקור של רבה הוא מהפסוק הרגיל "כי בסוכות הושבתי וכו'" שאותו פירשתי כמצביע על סוכות ממש (יש סיכוי שגם רש"י על הגמרא הזאת מתכוון שזו משמעות הפסוק שמשתמשים בה ללימוד הזה, למרות שלדעתו הפשט הוא ענני כבוד, לצורך הלימוד פה חרגנו ל'סוכות ממש'). ואילו ר' זירא מביא את הפסוק מישעיה שמדבר על סוכה רוחנית "וסוכה תהיה לצל יומם…". שאגב זה גם הפסוק שמובא במדרשי התנאים כמקור לר' עקיבא כשהוא אומר ענני כבוד.
ראשית ישר כוח עצום על העמל והיצירה. אני כשלעצמי מעולם לא למדתי באופן רציני מסכת ואף לא פרק כפי שראוי ללמוד.
אני מקווה שהלימוד בספר ידרבן אותי ללמידה משמעותית ואולי אף להצטרף ללומדי הדף היומי במחזור החדש.
בכל מקרה בהמשך למאמר/שיעור על הדף הראשון במסכת ברכות. עלה בליבי כי אולי ניתן לומר שמבנה הפס' "שמע ישראל ה' אלוק' ה' אחד" בנוי אף הוא על שילוב התפיסה האובייקטיבית והתפיסה הסובייקטיבית.
כיצד?
ה' אלוקינו – מהווה את התפיסה הסובייקטיבית (ר' אליעזר). בה אנו מבטאים את מערכת היחסים בין הקב"ה לבינינו. ומתוך כך את חובתנו בפיתוח שכלול וקידום העולם הזה. הן בפן המוסרי והן בפן הגשמי
ה' אחד – מהווה את התפיסה האובייקטיבית (ר' יהושע). בה אנו מבטאים את אחדותו ועוצמתו אל מול אפסיותנו והיותנו חלק אינטגרלי מהבריאה.
ושוב חזקו ואמצו
רעיון יפה!
(זה בעצם מה שדיברנו עליו בשם אלוקים ושם הוי-ה. ששם אלוקים שם את האדם במרכז ושם הוי-ה שם את ה' במרכז).
יישר כח על העשיה הברוכה
ברכות!!
יש גם בסטימצקי?
כן (יש להם מבצע כרגע של 2 ב99), וגם באתר שלהם
12 תגובות
בס"ד
פסחים דף פ"ז ע"א
שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה
דיוקים שצריכים הסבר
למה שחט בעלה בפ"ע ולא נמנה על קרבן חותנו?
בעלה איפוא הי' אוכל הקרבן בפ"ע , אין שוחטין על היחיד?
למה כתב רש"י בל' נקבה "הנשואות " והלכה "ולא והלכו? ד ) האיך בעלה
יכול למנות על שני קרבנות ?
ה) למה לא לקח בעלה קרבן שלו אצל אביה
מתני'האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל במקום שהיא רוצה
תאכל משל בעלה. כל זמן שלא פירשה שדעתה בשל אביה, דמסתמא דעתה למנות על של בעלה
רגל הראשון שלאחר נשואיה, שכך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן
3
תאכל במקום שהיא רוצה וכגון שאינה רדופה עד הנה לילך לבית אביה תדיר, הילכך מספקא לן בהי ניחא להMB:
טעות השגור לרוב לומדים כבר פלפלתי עם כמה ת"ח וכ"א הודה לי
טעות המון עם דמכאן ראי' שחתן הולך אצל חותנו לערוך הסדר ראשון ואדרבה מכאן ראי' להיפוך
א. דאם גם הוא הולך אצל חותנו למה שחט עליה בעלה הא גם הוא ג"כ אוכל משל אביה
ב. ודרך אגב בפי' של מתיבתא פי' ואפשר שתחזור לבית בעלה ותאכל משלו כדפירשנו
ג.עוד ראי' תאכל “במקום” שהיא רוצה ולא קאמר תאכל ממי שהיא רוצה רק במקום שהם בשתי מקומות
ד. הנשואות – והלכה (ל' נקבה ולא והלכו ל' רבים)
אעפ"כ שהלכה לבית אביה סובר בעלה שלא תשאר שם באכילת קרבן פסח רק תחזיר לבעלה
ה. אם מחמת מנהג חומרא אינו אוכל אצל אביה מאן יימר דהאשה אינה צריכה לקבל מנהגיו או הבעל משום שלום ביתג
ועד דנמצא דהוא אוכל לבדו שלא בחבורה וזה לבדו הוא טעם לבטל
עיין תוס קידושין דף י"ב ע"ב ד"ה בכולהו
David Katz
________________________________________
tiken
________________________________________
Abraham Y. Fri, Jan 22, 2021 at 11:02 AM
To: David Katz
אני עכשיו לומד מסכת פסחים במסגרת דף היומי ומי ירצה שם
כשאגיע לדף הזה בעזרת השם אשתדל לתקן אותו. תודה רבה וכל טוב
[Quoted text hidden]
שלום רב,
קודם כל, ברכות על ספרך המאלף. אני קורא בו ונהנה מכל דף. הוא מהווה השלמה חשובה לשיעורים שלך, שגם אותם אני שומע בהנאה רבה.
קטונתי מלהציע ביקורת על התובנות ההלכתיות שלך, אך כשהגעתי לפרק על מסכת ערכין, נתקלתי במשפט שבעיני טעון תיקון. כתבת "מראשית ההיטוריה ועד לא מזמן נהג העולם סחר עבדים." לצערינו, עבדות קיימת גם היום, ולא רק במדינות רחוקות ונחשלות. סחר בנשים קיים גם במקומותנו (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C) למרבה הבושה, ומדובר בעבדות לכל דבר וענין.
אני מאחל לך שתזכה להוציא עוד מהדורות רבות של ספרך הנפלא, ומקווה שתמצא לנכון לשנות את הנוסח הנ"ל.
בברכה,
אהרן מן
אשחר
תודה על התגובה החשובה!
אני חושב שבכל זאת יש הבדל משמעותי – בעבר סחר עבדים היה דבר חוקי ולגיטימי ולא נתפס כדבר לא מוסרי. היום ב"ה זה השתנה, וגם אם זה קיים, זה בשוליים ונחשב לפעילות עבריינית ולא מוסרית.
ברכות על הספר.
אני חילוני, הספר מרתק אותי וכתוב בצורה ממש טובה.אבל מה הסיבות ללמוד תלמוד בשבילי אם אני לא מניח תפילין לדוגמא ולא מקיים שאר המצוות.
הייתי קורא בעבר את הזוהר במשך שנים, שהוא הסוד לפי הבנתי ודי בסריקה.. כאן בתלמוד אני מבין שאם לא מיישמים בפועל, אז לא יודע מה המשמעות.
מה הדרך הנכונה להקשיב לדף שלך מול הדפים והחומר, כי זה הרבה יותר מ10 דקות, במיוחד אם עוצרים את השמיעה, מנסים להבין מה שאמרת, חוזרים אחורה כדי להבין טוב יותר , מסתכלים במסמך הכתוב או בספר.
ואם לא יוצא כל יום, האם להקשיב לדף היומי תוך דילוג על הדף שהעברת אתמול, זה בסדר?
שלום דני,
לימוד תורה זה טוב תמיד. גם אם כרגע אינך מצליח לקיים את זה. וכמובן, יש דברים שאתה כן מקיים, אפילו בלי לשים לב.
נכון, זה קצת יותר מ10 דקות, אם כוללים את הסיכום שבסוף. אני מציע כן לדלג, כי ברגע שנכנסים לפיגור זה מוציא מהקצב ובסוף עוזבים את זה לגמרי. או שאולי עדיף להקשיב לשיעור עליו דילגת בלי להשקיע רק להקשיב לו וזהו, כדי שבכ"ז יישמר איזשהו רצף.
בהצלחה!
כתבתי לאורי ומעתיק לכאן:
היי אורי, רציתי להגיד שקניתי את הספר לפני שבועיים (ככה הגעתי לקבוצה).
אני במחצית הספר, והוא נהדר.
מאוד נגיש, מחדד את השכל, עושה המון טעם של עוד, וכל פרק מסתיים בחשיבה.
בתור חילוני ציוני שגדל על התנך, וניסה כמה פעמים להתקרב לגמרא ולא הצליח להתמיד,
רוצה להאמין שהספר פלוס הדף היומי הקצר יגרום לי להתמיד.
שבוע טוב, חג חנוכה שמח:)
אקדים ואומר שאני נהנה ברמות גבוהות ורווה עונג פנימי מקריאת הספר. פשוט מחייה.
לגבי סוכות – לפני שקראתי את דבריך חשבתי על כיוון אחר (הפוך בדיוק), ונדמה לי שהוא עדיין יכול לעמוד. וכל הדברים המרתקים שכתבת לאחר מכן – יכולים עדיין להסתדר, כי כמו שאני ראיתי את הדברים, זה מינוס מינוס, כך שמבחינת חלק מהמסקנות הדברים מתלכדים.
לפי הדעה שאומרת סוכות ממש (שאגב, במדרשי התנאים הדעות מוחלפות ממה שמופיע בגמרא, ור' אליעזר הוא שאומר ממש) – הסברת שמדובר במצב של מסכנות (סוכות מעפנות, כמה זרדים, וכו'). גם הרמב"ן שהפנית אליו בהערה לדעתי לא אומר הפוך מזה (שוב, לדעתי, אבל נראה לי שעדיף שלא אכנס לכל פינה, בשביל לקצר).
כשה' אומר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" צריך לשאול מה האלטרנטיבה. כלומר אם נתמקד לא בחיים שלנו היום, אלא בסיטואציה המקורית המתוארת, אפשר להגיד שני דברים: א. תזכרו שישבתם רק בסוכות ולא בבתים (למשל כמו בפסוק שמנגיד אצל יעקב שלעצמו בנה בית ולבע"ח סוכות). ואז סוכות הן באמת תחליף רעוע. ב. האלטרנטיבה היתה להיות זרוקים על הרצפה תחת כיפת השמים. ואז הסוכות הן דווקא שדרוג של ממש.
יש מדרש (אמנם די מאוחר, ובכל זאת…) שכל טוב שאומר: "ר' אליעזר דאמר סוכות ממש … כדרך מלכים היושבים בסוכות, ולא כדרך עבדים שבורחין בהחבא". בני ישראל חנו בסוכות אחרי היציאה מתחום מצרים (מרעמסס, לסוכות). זו התחנה הראשונה שלהם כשהם כבר לא בגבולות הארץ המשעבדת. מיד אחרי שהם חונים, מתואר שהם אפו את הבצק שלא הספיק להחמיץ ואכלו את המצות. כלומר הם יצאו ממצרים, סוג של ברחו, ואחרי שהרחיקו כמה מאות מטרים או ק"מ ספורים עצרו לאכול את הארוחה הראשונה אחרי היציאה. מפוחדים, לא יודעים מה יהיה איתם מחר (המצרים עדיין חיים ונושמים…), הדליקו אש ואלתרו משהו כדי לאפות את המצות. מבחינתם אפילו להיות זרוקים על הרצפה בשום מקום, העיקר שיצאנו משם!
אפילו בסיטואציה הזאת, עם כל הטובה העצומה והעיקרית שה' גמל איתם, הוא לא ויתר גם על הפרטים הקטנים, ודאג לכך שלא יהיו זרוקים על הרצפה, אלא ירגישו כמו בבית מלון (בהשגחתו – בדרך נס הנחית סוכות מהשמים \ דאג לחומרי גלם שיימצאו באזור [אם כי קשה לי לדמיין אותם מטרים ספורים ממצרים מתחילים להשקיע זמן בהקמת משהו. העיקר לאכול משהו, ולעוף מפה] או אולי בהשגחתו בדרך הטבע הכווין אותם למקום ליד גבול מצרים בו היו סוכות משכבר, ששימשו לסוחרים שמכרו דברים לנכנסים לארץ או ליוצאים ממנה לקראת הדרך במדבר).
למה אני מתחבר יותר לאפשרות השניה? כך נשמע לי מהמנגינה של הפסוק – שהיא לא נשמעת כמו 'רק סוכות' (למען ידעו דורותיכם כי רק בסוכות ולא במבנים רציניים הושבתי אתכם אז") אלא כמתארת דבר חיובי שמצביע על גדולה של ה' (וללא צורך בתוספות שאינן מוזכרות בפסוק) – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים").
ומה לגבי קבע וארעי?
אז אם אנחנו מניחים שאנחנו מסתכלים על זמן ההתרחשות המקורית, והאלטרנטיבה היתה כלום, אז יחסית לזה – סוכות זה אכן קבע.
להגיד עכשיו למה ענני כבוד זה ארעי – מודה שרק בדיעבד אני חושב על זה, וזה עשוי להיות קצת חורק. ובכל זאת אפשר לומר משהו: לפי ההסבר של ענני כבוד למעשה מבחינה מציאותית-פיזית-ממשית-חומרית – לא ראו שום דבר (גם אם ראו עננים, אני מניח שזה היה די 'אוורירי'). הבטחון היה בה' מעצם הידיעה המוחשית שהוא שומר ומשגיח עליהם. אפשר כמובן לומר, כפי שהצעת, שבסוכות אנחנו מנסים, עם כל הקושי והפער, לדמות את החוויה הזאת בדמות סוכה יציבה ורצינית. אך אפשר גם לומר שמבחינת הסוכה אנחנו נרצה לדמות דווקא משהו רעוע יחסית, כאשר העוגן הממשי והחזק יהיה דווקא בתודעה. אולי אפילו אפשר לומר שזה דווקא טוב יותר ומשרת את המטרה שהסוכה תהיה מעפנה – כדי שיהיה ברור לנו שעיקר הבטחון הוא לא בזכות הקירות החזקים שעומדים ברוח מצויה שאנחנו יושבים ביניהם, אלא בזכות השגחתו של ה'. ואז הסוכה הממשית אכן תהיה ארעי, ותודעה הרוחנית היא שתהיה העוגן.
ואם הופכים גם את הדעות, כמו שכתוב במדרש, הרי שיש לנו מינוס כפול מינוס, וחזרנו לפלוס 🙂
ולגבי סיבת הגבלת הגובה הדברים גם משתלבים –
שתי הדעות הראשונות נשמעות די דומות – צריך להסתכל על הסכך \ צריך שהוא יעשה צל על הרצפה. משותף להן כמובן שהן מתמקדות בסכך (להבדיל מהדעה השלישית). אם ננסה להצביע על ההבדל ביניהם – באחת צריך לראות את הסכך הממשי, ובאחת דווקא לא רואים אותו אלא רואים את ההשלכה שלו על הרצפה. אם היו סוכות ממש – הרי שנרצה להיזכר באותן סוכות ואיך שהן נראו – לכן כדאי דווקא להסתכל ולראות את הסכך, שנראה פחות או יותר כך גם אז. אך אם ננסה לדמות חוויה של ענני כבוד – הרי שעל הרצפה מה שנוצר מעננים זהה למה שנוצר מסכך (אפילו הייתי אומר שדווקא לא כדאי להסתכל למעלה, אז נגלה שזה חיקוי עלוב). אם בסוכה מנסים לשחזר את המצב של ענני כבוד, נדגיש את ההשלכה של הסכך עלינו שדומה יחסית למה שנוצר מעננים. כמו למשל שנרמז בפסוק "ואד יעלה מן הארץ" שמלמד על אופן עשיית הסכך, ומדמה את הסכך ל'אד', סוג של ענן.
וגם הפסוקים שהם מביאים מסתדרים לכיוון הזה: המקור של רבה הוא מהפסוק הרגיל "כי בסוכות הושבתי וכו'" שאותו פירשתי כמצביע על סוכות ממש (יש סיכוי שגם רש"י על הגמרא הזאת מתכוון שזו משמעות הפסוק שמשתמשים בה ללימוד הזה, למרות שלדעתו הפשט הוא ענני כבוד, לצורך הלימוד פה חרגנו ל'סוכות ממש'). ואילו ר' זירא מביא את הפסוק מישעיה שמדבר על סוכה רוחנית "וסוכה תהיה לצל יומם…". שאגב זה גם הפסוק שמובא במדרשי התנאים כמקור לר' עקיבא כשהוא אומר ענני כבוד.
ראשית ישר כוח עצום על העמל והיצירה. אני כשלעצמי מעולם לא למדתי באופן רציני מסכת ואף לא פרק כפי שראוי ללמוד.
אני מקווה שהלימוד בספר ידרבן אותי ללמידה משמעותית ואולי אף להצטרף ללומדי הדף היומי במחזור החדש.
בכל מקרה בהמשך למאמר/שיעור על הדף הראשון במסכת ברכות. עלה בליבי כי אולי ניתן לומר שמבנה הפס' "שמע ישראל ה' אלוק' ה' אחד" בנוי אף הוא על שילוב התפיסה האובייקטיבית והתפיסה הסובייקטיבית.
כיצד?
ה' אלוקינו – מהווה את התפיסה הסובייקטיבית (ר' אליעזר). בה אנו מבטאים את מערכת היחסים בין הקב"ה לבינינו. ומתוך כך את חובתנו בפיתוח שכלול וקידום העולם הזה. הן בפן המוסרי והן בפן הגשמי
ה' אחד – מהווה את התפיסה האובייקטיבית (ר' יהושע). בה אנו מבטאים את אחדותו ועוצמתו אל מול אפסיותנו והיותנו חלק אינטגרלי מהבריאה.
ושוב חזקו ואמצו
רעיון יפה!
(זה בעצם מה שדיברנו עליו בשם אלוקים ושם הוי-ה. ששם אלוקים שם את האדם במרכז ושם הוי-ה שם את ה' במרכז).
יישר כח על העשיה הברוכה
ברכות!!
יש גם בסטימצקי?
כן (יש להם מבצע כרגע של 2 ב99), וגם באתר שלהם