זבחים קיד - שיעור דף יומי

(קיג: שורה אחרונה - קיד: שליש תחתון)
חלק א - מיעוט הפסולים, כדי ללמוד שאינן באיסור עבודת חוץ
לגבי הפסולים - למה לא מועטו מ"ואל פתח אוהל מועד לא הביאו", אלא רק מ"להקריב קרבן לה'"?
תשובה - אכן בדרך כלל ממועטים גם מביאה לאוהל מועד,
אך אם היו ראויים להקרבה ואז נפסלו - נחשבים שכראויים לאוהל מועד, ואז ממועטים מההקרבה.
איך זה ייתכן:
1. רובע, נרבע וטריפה - נפסלו אחרי ההקדשה.
(אפשרי רק כי: 1. פסול מציאותי, ולא פסול שתלוי בדעת. 2. שלא נולדו עם הפסול).
2. מוקצה ונעבד - נעמיד בקדשים קלים וכר' יוסי הגלילי שהם ממונו, וכך יכולים להיאסר אחרי ההקדשה.
(לא מתאים לאתנן ומחיר - כי יש לימוד בתמורה שהאיסור לא חל על קדשים).
3. יוצא דופן וכלאיים - כיוון שנולדים עם הפסול, נעמיד שהקדיש העובר בבטן אימו, וכך ההקדש קדם לפסול (בלידה).
אתנן ומחיר כלב - הקדיש במעי אימו (ונסבור שהקדושה לא חלה עד הלידה, ובכל זאת נחשב ראוי כי בא אגב אימו), ואח"כ הקנה כמחיר כלב/אתנן גם כן במעי אימו (האיסור חל כי כאמור הקדושה לא חלה עדיין).

חלק ב - שיטת ר"ש - מחסור זמן בחוץ - יש לאו (בלי כרת)

א. צריכותא
1. במום עובר סביר לומר כרבנן ובתור קטן - כר"ש (1. כי מום מאוס. 2. מום היה ראוי ונדחה).
2. במום ותור יותר סביר כרבנן (בעיה בבהמה) מאשר אותו ואת בנו (שזה רק בעיה חיצונית).

ב. המקור של ר"ש (לאו חדש לגבי מחוסר זמן)
A. ר' אילעא - ר"ל - "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום" - יש לאו בהקרבת קרבן יחיד של חובה בזמן היתר הבמות.
והרי קרבן זה הוא מחוסר זמן, ויש איסור (בבמה פרטית וציבורית). ומכאן לומדים גם למחוסר זמן כשיש משכן/מקדש.
שואל רב ירמיה: לפי זה צריך לאו על מחוסר זמן גם בפנים (והרי ר' זירא - יש רק ביטול עזה).
1. אכן לר"ש הלאו גם בפנים (מוקד הלאו - מחוסר זמן). ולרבן רק בחוץ (-ר' זירא).
2. ר"נ בי"צ - גם לר"ש הלאו רק בחוץ (מוקד הלאו - חוץ). ובזמן היתר הבמות, הבמה הגדולה נחשבת בחוץ.

B. "לא תוכל לזבוח את הפסח..." - ר"ש - מכאן לאו לזובח פסח בחוץ בזמן איסור הבמות.
למה יש לאו נפרד?
אלא שהכוונה היא ללפני חצות, ומכאן איסור לאו על מחוסר זמן בחוץ.
דחייה - מדובר אחרי חצות, אך בזמן היתר הבמות (כי פסח עושים בבמה הגדולה).