שבועות דף כד, גמרא הדף היומי

שיעור הדף היומי בחסות:

.

הורד קובץ mp3 של השיעור

סיכום הדף יומי, שבועות דף כד

(כג: שליש תחתון - כה. במשנה)

א. הקדמה - אין איסור חל על איסור
יש שני יוצאי דופן -
1. איסור מוסיף - לפי כולם חל [דוגמא - חלב של קרבן שנעשה נותר - שעכשיו לא רק שאסור באכילה אלא אסור למזבח].
2. איסור כולל - [דוגמא - נבלה ביו"כ, שיו"כ מוסיף גם את שאר סוגי האוכל (אך לא מוסיף כלום לגבי הנבלה)] - ר"ש - לא חל, רבנן - חל.
יש מחלוקת האם רבנן אומרים שחל גם באיסור הבא על ידו, כמו שבועה (רי"ח ורבא - כן, ר"ל - לא).

ב. במשנה - נשבע לא לאכול ואכל דבר שלא ראוי - פטור, אכל נבלה - רבנן - חייב, ר"ש פוטר.
A. שתי קושיות: 1. סתירה פנימית. 2. קושיא על נבלה - הרי אין איסור חל על איסור?
תירוץ 1 ל -1: ברישא נשבע בסתם (אז לא התכוון לאיסורי אכילה), בסיפא - אמר בפירוש איסורי אכילה.
תירוצים ל-2: רב, שמואל ורי"ח - באיסור כולל (שהשבועה כוללת גם שאר אוכלין).
ר"ל - לר"ש אין איסור כולל וגם לרבנן - לא כשבא על ידי עצמו - אלא - איסור מוסיף - שמוסיף בשבועה גם חצי שיעור (לרבנן - במפרש, לר"ע - בסתם).
B. למה לא אמרו כדעה השנייה? רי"ח - שלא להיות רק כר"ע, ר"ל - לדעתו לרבנן לא חל באיסור שבא ע"י עצמו (Aבועה).
C. דעת ר"ש שפוטר: רי"ח - כי לדעתו איסור כולל לא חל. ר"ל - כי לדעתו זה לא מוסיף, כי כבר מהתורה אסור בחצי שיעור.
D. הרי לרבנן (כז.) לא נשבע לא לעשות מה שלא יכול להישבע לעשות? (וכאן לא יכול להישבע לאכול נבלה?)
ר"ל - יכול להישבע בפחות מכשיעור. רי"ח - יש לומר שכאן לא נשבע בפירוש על איסור האכילה.
תירוץ 2 לקושיא 1 - אכל דבר שבמציאות לא ראוי - פטור, דבר שראוי אלא שיש עליו איסור - חייב (התכוון). ניסיון ראיה מהסיפא ודחייתו.

ג. קושיא על רבא שאיסור כולל חל על איסור לרבנן גם בשבועה:

יתכן אדם שבאכילה אחת עובר על 4 חטאות ואשם: 1. חלב. 2. הקדש. 3. נותר. 4. נטמא האדם. 5. נכנס יו"כ. וקשה - לפי רבא – ניתן להוסיף שגם נשבע (וכולל גם עוד מאכל) וכך יש עוד חיוב של עולה ויורד!

תשובה: זה נכון, אך המשנה לא הזכירה זאת, כי לא רצתה לדבר על איסור ש (7 סיבות) -

1. איסור שבא על ידו (וההקדש – בכור).

2. איסור שניתן להישאל עליו (וההקדש – בכור).

3. קרבן עולה ויורד (והטמא – נעמיד בנשיא, שלר"א מביא שעיר קבוע).

4. רב אשי – דבר שיש לו שיעור (והקדש- שיעור שו"פ).

5. ר' זירא – רק חטאות שבמזיד הם בכרת.

6. רבינא – A. איסור שאינו איסור אכילה מובהק (דחייה – גם הקדש!). B. איסור שחל על דבר שאין בו ממשות