שבועות דף יא גמרא הדף היומי

שיעור הדף היומי בחסות:

.

הורד קובץ mp3 של השיעור

דף יומי, שבועות דף יא

(י: שליש תחתון - יב. רבע עליון)

חלק א - סיכום הסוגיא

א. רי”ח - תמידים מיותרים של ציבור נפדים גם בלי מום (פודים אותם, ואח”כ קונים אותם שוב מהתרומה החדשה). (בקרבן של יחיד - תרעה עשד שתסתאב (יפול בה מום, ואז תיפדה, אא”כ זה חטאת - שאז מתה)).

ב. רבה - ראיה מהקטורת - את שארית הקטורת היו פודים (איך - נתנו כסף מהתרומה לשכר האומנים (כרגע הכסף חולין), בכסף פדו את הקטורת (כסף קדוש, קטורת חולין - אצל האומנים), בכסף חדש קנו את הקטורת (קטורת קדושה, כסף חולין - אצל האומנים).

דחיית רב חסדא - הקטורת אינה קדושת הגוף אלא דמים, רבה - היא קדושת הגוף.

הדיון לגבי הכתורת (תוס’ - מההקדשה, רש”י - מהמכתשת (והדיון הוא האם המכתשת כלי שרת)

רבה - סברת רי”ח - לב בית דין מתנה עליהן.

ג. קושיות אביי על “לב בית דין מתנה עליהן”

1. הרי כל קדושת דמים הופכת לקדושת הגוף? תשובה - רק כהמטרה אותה מטרה.

2. פר ושעיר של יו”כ שאבדו והביאו אחרים תחתם - לפי ר”א ור”ש לא מתה אלא ירעו עד שיסתאבו. למה לא משתמשים ב”לב בי”ד”? שם אינו שכיח.

[דיון על התשובה - אביי - והרי בפרה אפשר לפדות אותה אפילו שרק מצא פרה נאה ממנה, וזה ודאי מדין “לב בית דין” ואפילו שאינו שכיח? 1. פרה אדומה היא רק קדושת דמים (דחיה - לא יתכן שזה קדושת דמים, כי אז צריך  “הערכה” וזה לא שייך בבהמה מתה). 2. כי הפרה יקרה].\

3. ממשנתנו - מכך שר”ש נזקק לסברא שכל הקרבנות בטומאת מקדש וקודשיו, ולא פשוט אומר “לב בית דין מתנה”. תשובה - רי”ח כרבנן, ור”ש באמת חולק.

ד. מציאת מקור תנאי לרבנן

1. בקטורת - שפודים (דחייה - שם אין ברירה).

2. בפרה אדומה שפודים (דחייה - אולי דווקא שם כי יקר).

3. ממשנתנו - מי ששאל על ר”ש הבין שאפשר להעביר שעירים מחג לחג - כנראה בגלל “לב בית דין מתנה”. (דחייה - אול זה ר”מ, ואפשר כל כל הכפשרות של השעירים משותפות).

חלק ב - מושגים

א. קדושת הגוף מול קדושת דמים

ב. מותרהקרבנות והקטורת

תרומת הלשכה - את התמידים הביאו מהשקלים של השנה.

מותר התמידין - תמיד דאגו שיהיו 6 תמידים שראוים להקרבה. ממילא בסוף השנה נשארו 4 מיותרים.

מותר הקטורת - תמיד הכינו מראש קטורת לכל השנה, בכמות של 365 מנים (כל יום צריך חצי מנה בבוקר וחצי אחה”צ) + 3 לכהן הגדול ביו”כ. אך הכהן באמת השתמש רק בחצי, לכן נשאר,

ג. סיכום הדעות שמותר הקרבנות

מותר קרבנות (שנגמרה השנה, או שאבדה ולקחו אחרת)

א. בשל יחיד -

בעולה - יכול להשתמש לעולת נדבה, אך אם רוצה לפדות - תרעה עד שתסתאב ואז יפדה,

בחטאת יחיד (שהתכפרו בעליה באחרת)  - תמות.

ב. בשל רבים -

A. עולה

נגמרה השנה -

רבנן (רי”ח) - אפשר או לפדות גם בלי מום (או להשתמש לקרבן נדבה)

ר”ש - חייבים מום, ואפשר לעולת נדבה (קיץ המזבח), או לקרבן דומה (חטאת רגלים לר”ח).

אבד ונמצא -

אין דין של “לב בי”ד” - לכן מעביר רק לקרבן דומה (גם בחטאת),

B. בחטאת -

1. בחטאת חיצונית/רגלים/ר”ח - ניתן להעביר לחג אחר - כי כולם נחשבים אותו קרבן (אם נגמרה השנה, אי אפשר כי זה משקלי שנה שעברה, אם אבד - אין “לב בי”ד”, לכן צריך שיחשבו כאותו קרבן),

ר”י - ?

2. כשאי אפשר להעביר לחג אחר (נגמרה השנה, חטאת פנימית) -

ר”י - תמות,

שאר הדעות - לא תמות, אלא - או לעולה (אך יש גזירה שלא (ר”ש)), או יפדו (רבנן - גם בלי מום (לב בי”ד), ר”ש ור”א - רק עם מום).