(ה. שורה 7 - ה: אמצע העמוד)
א. קרבן עולה ויורד בטומאת מו"ק - רק בידע-שכח-ידע
מה המקור (הוזכר גם בדף הקודם) - ר"ע - הכפילות של "ונעלם", רבי - "ונעלם" - אז כנראה שלפני כן ידע (אחרת "עלומה").
קושיות אביי על רבי:
1. בסוטה - "ונעלם מעיני אישה והיא נסתרה" - והרי שם לא ידע לפני כן, כי אם ידע ושכח (ובא עליה) - המים לא בודקים אותה.
2. לגבי התורה "ונעלמה מעיני כל חי" - והרי היא תמיד היתה עלומה.
תשובה - לרבי צריך לומר שהידעה הראשונית היא ידיעה יותר כללית ועמומה: (והמקרה במשנה שלא ידע בתחילה - תינוק שנשבה).
בטומאה - שלמד אצל רבו שאטמא אסור בקודש ובמקדש, ואז "נעלם" כלומר שלא נתן לבו לזה כשנטמא.
(בסוטה - רק חשד אך לא נתן ליבו לזה. בתורה - יודעים שיש לה ערך, אך לא נותנים לבם לזה).

ב. יציאות השבת שתיים שהם ארבע
במסכת שבת, ברור שהכוונה - שתיים מדאורייתא ושתיים מדרבנן בהכנסה, ושתיים מדאו' ושתיים מדרבנן בהוצאה.
מה הכוונה אצלנו "שתיים שהם ארבע"? (ולמה אצלנו לא מפורט כמו במסכת שבת)
1. אצלנו מתייחסים רק להוצאה (שזה האב, כי מפורש), ויש שתיים מהתורה ושתיים מדרבנן.
דחייה - אצלנו כל ה-4 מהתורה - כמו בנגעים.
2. רב פפא - אצלנו מתייחסים רק לדאורייתא - שתיים מפורשים (הוצאה) ושניים לא מפורשים - הכנסה (וכך הבנו עד עכשיו).
[ולמה קוראים להכנסה "יציאות"? 1. רב אשי: גם להכנסה קוראים הוצאה (מוציאו ממקומו). וכך מוכח שם בשבת שכתוב יציאות ומדברים על הכנסה ("בפנים"), וכן במשנה בשבת עג. "המוציא מרשות לרשות" - לשני הכיוונים. 2. רבא: "יציאות" = "רשויות".