שבועות דף ד, גמרא הדף היומי

שיעור הדף היומי בחסות:

.

הורד קובץ mp3 של השיעור

.

סיכום הדף היומי, שבועות דף ד

(דף ג: 6 שורות מלמטה - ה. שורה 7)

א. שתיים שהם ארבע -
A. במשנה - בפשטות הכוונה שלכל הארבע יש את אותו דין
בשבועות - גם על העתיד וגם על העבר יש קרבן כולה ויורד.
בטומאה - גם על שגגת טומאה וגם על שגגת קודש יש קרבן עולה ויורד.
B. אך יש בזה מחלוקת:
1. בשבועה - ר"ע - גם על העבר, רי"ש - לא על העבר [מקור - כי דורש ריבוי-מיעוט-ריבוי, ואילו רי"ש דורש כלל-פרט-כלל].
2. בטומאה- רי"ש - גם על שגגת קודש ומקדש, ר"ע - רק על שגגת טומאה [מקור - רבי (כרי"ש) מ"ונעלם" השני].

ב. כמי המשנה?
הרי המשנה לא כר"ע ולא כרי"ש!
תירוצים:
1. המשנה כאחד מהם, וניתן לומר שבאחד התחומים הכוונה שכל ה-4 עם דין זהה, ובתחום אחר על שניים חייב ועל שניים פטור. דחייה - במקרה של נגעים, ברור שכל הארבע עם דין זהה.

2. המשנה כרי"ש
לפי זה - טומאה - מובן.
לגבי שבועות - נעמיד שהנושא במשנה אינו חיוב קרבן (שאז פטור לרי"ש בשבועה על העבר), אלא חיוב מלקות, שבזה גם לרי"ש חייב על עבר (כרבא - שנלמד משבועת שוא).
שתי שאלות:
1. שאלה אחת - איך חייב מלקות בשבועה על העתיד (שאומר שיאכל ולא אכל) - הרי זה לאו שאין בו מעשה?
תשובה - רי"ש מחייב על לאו שאין בו מעשה.
2. שאלה שנייה- האם ניתן להעמיד גם את שאר המשנה במלקות? נעבור מקרה מקרה:
נגעים - בקוצץ את סימני הצרעת.
שבת - מתאים רק לרי"ש שסובר שלוקים גם על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (ור"ע חולק, מכות יג:).
טומאה - לא יתכן! הרי ברור שהמשנה מדברת על שוגג ועל חיבו קרבןף, ולא על מזיד ועל חיבו מלקות.

3. המשנה כרבי
בטומאה הביא את רי"ש ובשבועות את ר"ע.
רב כהנא מוסיף - זה גם שיטת רבי עצמו.
ביסוס טענת רב כהנא:
1. לגבי טומאה כרי"ש
(מניין שצריך ידיעה-העלם-ידיעה? ר"ע - "ונעלם" השני. רבי - "ונעלם" הראשון), ומ"ונעלם" השני לומד שחייב גם על שגגת קודש ומקדש.
2. לגבי שבועות כר"ע
בהו"א רבי כר"ע (ריבוי-מיעוט-ריבוי - לגבי פדיון בכור), אך דוחה רבינא (כי לגבי רציעה רבי לומד כלל-פרט-כלל, ובפדיון בכור למד ריבוי-מיעוט-ריבוי, כי שם הסדר הוא "ריבוי-ריבוי-מיעוט"), ולכן מוכח נגד רב כהנא, ורבי עצמו באמת כרי"ש, ובכ"ז הביא את ר"ע בשביל להביא עוד מקרה של "שתיים שהם ארבע".

ג.האם לוקים על לאו שאין בו מעשה?
בתירוץ השני הצענו שלרי"ש לוקים, וזה ה"סתם משנה" שלנו (גם בשבועה עתידית חיובית).
ואילו רי"ח אמר בפירוש שלא לוקים בשבועה על העתיד כי זה לאו שאין בו מעשה.
תשובה - רבי למד ממשנה אחרת שלא לוקים:
1. משנה שפותרת את המותיר של בשר הפסח (דחייה - אולי שם פטור כי זה לאו שניתק לעשה (כר"י)).
2. משנה בשבועות כז: - משנה שדווקא בשבועה עתידית שלילית - חייב, משמע שעל ביטול שבועה חיובית - פטור - כי לא לוקים על לאו שאין בו מעשה.