הערות ותגובות אחרונות
יצירת חשבון וכניסה
בבא בתרא קעה - גמרא דף יומי
.
.
סיכום הגמרא, דף יומי בבא בתרא קעה
(קעד: 5 שורות מלמטה - קעו. שורה 4)
א. מחלוקת האם שיעבוד נכסים הוא מהתורה (רשב"ם - גם לגבי נכסים שאצל הלווה, תוס' - המחלוקת רק לגבי נכסים משועבדים אצל אחרים כמו לקוחות, יורשים והקדש).
שיטה 1 - שיעבודא דאורייתא - (עולא) לכן מהתורה גובה מלקוחות (רי"ח ור"ל - גם מיורשים) גם בהלוואה בשטר וגם בהלוואה בע"פ. מדרבנן, אם זה הלוואה בעל פה - לעולא - לא גובה (כי אין "קו"ל ולא יכלו לדעת), רי"ח ור"ל - גובה.
שיטה 2 - שיעבודא לאו דאורייתא - (רבה) לכן מהתורה בכל מקרה לא גובה מלקוחות (רב ושמואל - גם יורשים). מדרבנן - בשטר תקנו שיגבה (כדי שלא תנעול דלת בפני לווין), בעל פה - מלקוחות לא גובה (לא תקנו, כי לא יכלו לדעת), מיורשים - רב פפא - גובה (אין הסברא של "קול"), רב ושמואל - גובה.
ב. 1. שכיב מרע שטוען שחייב לאחר ("מנה לפלוני בידי"), וזה יבוא על חשבון ההקדש (כי הקדיש לפני כן) או היורשים - לא חושבים שמשקר, אך אולי יש סברא שלא היה רציני (ורק רצה שלא יחשבו שהוא או הם עשירים מדי). רב הונא (בהקדש) - נאמן, רב ושמואל (ביורשים) לא נאמן. ר"נ - למה יש הבדל? תשובה - אין הבדל, ובשניהם לא נאמן, אא"כ אמר "תנו". אלא שרב הונא דיבר במקרה בו למלווה יש שטר (למסקנה - מקוים), ורב ושמואל - שיש לו שטר אך לא מקוים, ורק אמירה של "תנו" מצד הלווה יכולה לקיים את השטר.
2. טען שחייב כנ"ל, והיורשים טוענים: 1. שכבר שילמו - בהו"א נאמנים דווקא ב"מנה לפוני" ולא ב"תנו", אך מסברא זה הפוך, לכן: 2. שהאבא חזר בו - ב"מנה לפלוני" - נאמנים, ב"תנו" לא נאמנים.
3. לווה שהודה בפני התובע ועדים, באדם רגיל - יכול לומר "משטה הייתי", אא"כ אמר "אתם עדי", אך בשכיב מרע - הוא נאמן בכל מקרה.
| < הקודם | הבא > |
|---|











בית המדרש
תוווווווווווווו ודה רבה!!!
בהצלחה.
שילה
RSS קבל עדכונים של תגובות אלו.