סנהדרין עו - גמרא הדף היומי

סיכום הדף היומי, גמרא סנהדרין עו

(עה: באמצע - עו: במשנה)
א. היקש בין קרובות אשתו לקרובותיו
בדף הקודם למדנו גזירה שווה בין בת ונכדות אשתו לבתו ונכדותיו שלו - שגם הן בשריפה.
שואלים - בוא נדמה אותם גם לעוד שני עניינים:
1. כמו שסבתא של אשתו אסורה עליו (שריפה), גם סבתא שלו תהיה אסורה.
2. כמו שכלתו שלו אסורה עליו (סקילה), גם כלתה של אשתו תהיה אסורה.
דחיות:
אביי - יש פסוקים שממעטים ("אמך היא" - ולא סבתך, "כלתך היא" - ולא כלת אשתך).
רבא - הגזירה שווה לא טובה, כדלהלן -
1. פירכא לגז"ש - לא ניתן ללמוד ממנו לאשתו או מאשתו אליו, כיוון שאחד מהם חמור יותר (כי אמו בסקילה ואם אשתו בשריפה, ויש מחלוקת איזה מהם חמור).
2. דחייה מצד חומרת שריפה/סקילה, ובהנחה ששתיהן בשריפה (="ומינה"),
לסבתו - אם שריפה חמורה, לא ייתכן שאמו בסקילה וסבתו בשריפה.
לכלת אשתו - אם סקילה חמורה, לא ייתכן בת אשתו בשריפה וכלת אשתו בסקילה. [דחיית הדחייה - דווקא כן ייתכן - הראיה שבתו שלו עצמו בשריפה וכלתו בסקילה].
3. (בלי קשר למי יותר חמור. תלוי ב"ומינה"/"ואוקי באתרא") הגזירה שווה צריכה להיות עם התאמה מלאה, וכאן אין התאמה:
לגבי סבתו - אם נאמר שסבתו בשריפה (כמו סבתה של אשתו, "ומינה") - בניגוד לאשתו שאמה וסבתה בשריפה, אצלו אמו בסקילה וסבתו בסקילה.
אם נאמר שסבתו בסקילה (כמו אמו, "אוקי באתרא") - אצל אשתו בתה בשריפה וסבתה בשריפה, ואצלו - בתו בשריפה וסבתו בסקילה.
לגבי כלת אשתו - אם נאמר שהיא בסקילה (כמו כלתו, "ומינה") - אצל אשתו אמה בשריפה וכלתה בסקילה, ואם נאמר שכלת אשתו בשריפה ("ואוקי באתרא" - כמו בת אשתו), אז אצלו אמו בסקילה וכלתו בפנויה ואצלה - שתיהן בשריפה.

ב. מניין שבתו אסורה ובשריפה
מניין שבשריפה?
1. אביי - קל וחומר מנכדותיו (-"גילוי מילתא").
2. רבא - גזירה שווה מנכדות אשתו (הנה הנה).
3. תני אבוה דרבי אבין - דרשה על "ובת איש כהן" ("איש" מיותר). ומניין ששניהם בשריפה (ואילו בבת כהן - בועלה לא בשריפה)? אביי - כי כאן גם אביה מחללה, רבא - כי איזה עונש תתן לאביה?
ואיפה כתוב את האיסור?
לאביי ורבא - מאותו מקור (קל וחומר וגזירה שווה).
אך לאבוה דר' אבין - הרי הפסוק של בת כהן הוא רק העונש, האיסור עצמו הוא כמו כל איסור אשת איש! עונה ר' אילעא - "אל תחלל את בתך להזנותה". אך קשה - זה מלמד לא למסור את בתו הפנויה לזנות. תשובה - "תחלל" משמע שני חילולים, למסור בתו לזנות (באופן קבוע) שלא לשם אישות וגם איסור לבוא על בתו.
[ומה אביי ורבא לומדים מ"תחלל"? לא לגרום באופן עקיף לבתו לזנות כמו אם משהה בתו אצלו או אם משיא אותה לזקן.]