• שקף 2

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 1

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 3

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

לפניכם שיעורי הדף היומי להאזנה וצפייה של הדף היומי (גמרא תלמוד בבלי), באורך של כעשר דקות, בליווי סרטון עם תרשים הסוגיא. מטרת שיעורי דף יומי קצרים אלו לאפשר סידור דף הגמרא בראש בצורה ברורה ובהירה, כחזרה או כהכנה ללימוד דף יומי או גמרא בכלל, או גם כתחליף ללימוד הדף היומי, לאנשים עסוקים במיוחד.

שבועות דף יא גמרא הדף היומי

{enclose shvuot_11.mp3}

דף יומי, שבועות דף יא

(י: שליש תחתון - יב. רבע עליון)

חלק א - סיכום הסוגיא

א. רי”ח - תמידים מיותרים של ציבור נפדים גם בלי מום (פודים אותם, ואח”כ קונים אותם שוב מהתרומה החדשה). (בקרבן של יחיד - תרעה עשד שתסתאב (יפול בה מום, ואז תיפדה, אא”כ זה חטאת - שאז מתה)).


ב. רבה - ראיה מהקטורת - את שארית הקטורת היו פודים (איך - נתנו כסף מהתרומה לשכר האומנים (כרגע הכסף חולין), בכסף פדו את הקטורת (כסף קדוש, קטורת חולין - אצל האומנים), בכסף חדש קנו את הקטורת (קטורת קדושה, כסף חולין - אצל האומנים).

דחיית רב חסדא - הקטורת אינה קדושת הגוף אלא דמים, רבה - היא קדושת הגוף.

הדיון לגבי הכתורת (תוס’ - מההקדשה, רש”י - מהמכתשת (והדיון הוא האם המכתשת כלי שרת)

רב חסדא - קדושת דמים

רבה - קדושת הגוף


נפסלת בטבול יום (והרי קדושת דמים לא נפסלים בטבול יום - ראיה (משנה במעילה) ממנחות שנפסלות רק אחרי שניתנו בכלי שרת)

לא נפסלת בלינה (מהמכתשת, אלא רק כשניתנת בכלי שלפני ההקטרה)

תשובה - בקטורת לא שייך לינה (תוס’ - עשויה מראש לשנה שלימה)



רבה - סברת רי”ח - לב בית דין מתנה עליהן.


ג. קושיות אביי על “לב בית דין מתנה עליהן”

1. הרי כל קדושת דמים הופכת לקדושת הגוף? תשובה - רק כהמטרה אותה מטרה.

2. פר ושעיר של יו”כ שאבדו והביאו אחרים תחתם - לפי ר”א ור”ש לא מתה אלא ירעו עד שיסתאבו. למה לא משתמשים ב”לב בי”ד”? שם אינו שכיח.

[דיון על התשובה - אביי - והרי בפרה אפשר לפדות אותה אפילו שרק מצא פרה נאה ממנה, וזה ודאי מדין “לב בית דין” ואפילו שאינו שכיח? 1. פרה אדומה היא רק קדושת דמים (דחיה - לא יתכן שזה קדושת דמים, כי אז צריך  “הערכה” וזה לא שייך בבהמה מתה). 2. כי הפרה יקרה].\

3. ממשנתנו - מכך שר”ש נזקק לסברא שכל הקרבנות בטומאת מקדש וקודשיו, ולא פשוט אומר “לב בית דין מתנה”. תשובה - רי”ח כרבנן, ור”ש באמת חולק.


ד. מציאת מקור תנאי לרבנן

1. בקטורת - שפודים (דחייה - שם אין ברירה).

2. בפרה אדומה שפודים (דחייה - אולי דווקא שם כי יקר).

3. ממשנתנו - מי ששאל על ר”ש הבין שאפשר להעביר שעירים מחג לחג - כנראה בגלל “לב בית דין מתנה”. (דחייה - אול זה ר”מ, ואפשר כל כל הכפשרות של השעירים משותפות).



חלק ב - מושגים

א. קדושת הגוף מול קדושת דמים

לא ניתן לפדות, אלא אם נפל בו מום

חלה גם אם התכוון לדמים

חלה על דברים שראוים להקרבה (בהמות, יין וכו’).

קדושת הגוף

ניתן לפדות


הערך של הדבר קדוש, לא גוף הדבר.

קדושת דמים

 

ב. מותרהקרבנות והקטורת

תרומת הלשכה - את התמידים הביאו מהשקלים של השנה.

מותר התמידין - תמיד דאגו שיהיו 6 תמידים שראוים להקרבה. ממילא בסוף השנה נשארו 4 מיותרים.

מותר הקטורת - תמיד הכינו מראש קטורת לכל השנה, בכמות של 365 מנים (כל יום צריך חצי מנה בבוקר וחצי אחה”צ) + 3 לכהן הגדול ביו”כ. אך הכהן באמת השתמש רק בחצי, לכן נשאר,


ג. סיכום הדעות שמותר הקרבנות

מותר קרבנות (שנגמרה השנה, או שאבדה ולקחו אחרת)

א. בשל יחיד -

בעולה - יכול להשתמש לעולת נדבה, אך אם רוצה לפדות - תרעה עד שתסתאב ואז יפדה,

בחטאת יחיד (שהתכפרו בעליה באחרת)  - תמות.


ב. בשל רבים -

A. עולה

נגמרה השנה -

רבנן (רי”ח) - אפשר או לפדות גם בלי מום (או להשתמש לקרבן נדבה)

ר”ש - חייבים מום, ואפשר לעולת נדבה (קיץ המזבח), או לקרבן דומה (חטאת רגלים לר”ח).

אבד ונמצא -

אין דין של “לב בי”ד” - לכן מעביר רק לקרבן דומה (גם בחטאת),


B. בחטאת -

1. בחטאת חיצונית/רגלים/ר”ח - ניתן להעביר לחג אחר - כי כולם נחשבים אותו קרבן (אם נגמרה השנה, אי אפשר כי זה משקלי שנה שעברה, אם אבד - אין “לב בי”ד”, לכן צריך שיחשבו כאותו קרבן),

ר”י - ?

2. כשאי אפשר להעביר לחג אחר (נגמרה השנה, חטאת פנימית) -

ר”י - תמות,

שאר הדעות - לא תמות, אלא - או לעולה (אך יש גזירה שלא (ר”ש)), או יפדו (רבנן - גם בלי מום (לב בי”ד), ר”ש ור”א - רק עם מום).