• שקף 2

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 1

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 3

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

לפניכם שיעורי הדף היומי להאזנה וצפייה של הדף היומי (גמרא תלמוד בבלי), באורך של כעשר דקות, בליווי סרטון עם תרשים הסוגיא. מטרת שיעורי דף יומי קצרים אלו לאפשר סידור דף הגמרא בראש בצורה ברורה ובהירה, כחזרה או כהכנה ללימוד דף יומי או גמרא בכלל, או גם כתחליף ללימוד הדף היומי, לאנשים עסוקים במיוחד.

סנהדרין פד - גמרא הדף היומי

{enclose sanhedrin_84.mp3}

סיכום הדף היומי, גמרא סנהדרין פד

(פג: 2 שורות למלטה - פד: שליש תחתון)
א. המשך ביאור הברייתא - פסולי עבודה במקדש שהם בלאו (ולא במיתה), ומקרים שהם במחלוקת
1. כהן ערל - יחזקאל  (מד) "כל בן נכר וערל בשר... לא יבוא אל מקדשי".
2. כהן אונן (ביום שמת לו מת) - לגבי כה"ג נאמר שלא יצא כשמת לו מת ("ומן המקדש לא יצא, ולא יחלל את מקדש אלוקיו"), ונלמד - שאר הכהנים צריכים לצאת. (רבא-) ולא לומדים גז"ש מתרומה שחייב מיתה, כי לא לומדים גז"ש לדבר שרק נלמד "מכללא".
3. כהן יושב - "כי בו בחר ה' אלוקיך... לעמוד לשרת" (דברים יח). (תוס' - אך לא נחשב זר).
4. כהן בעל מום - רבי - מיתה, חכמים - לאו.
רבי - מקור - "אך אל הפרכת לא יבא, ואל המזבח לא יגש, כי מום בו, ולא יחלל את מקדשי...". ומניין שבמיתה:
1. גז"ש "חילול" מאכילת תרומה בטומאה. [אך קשה - למה לא גז"ש של כרת מנותר? ניסיון תירוץ: בגלל נקודות הדמיון והשוני (נדחה כי זה שווה לשניהם - בעל מום דומה לאכילת תרומה בטומאה - שניהם בעיה בגוף הכהן, ודומה לנותר - שניהם קשורים למקדש)].
2. לימוד גז"ש מכהן טמא ששישמ במקדש (שנלמד בגז"ש מאכילת תרומה בטומאה). שזה גם בעיה בכהן וגם קשור למקדש.
רבנן - יש מיעוט באכילת תרומה בטומאה - "ומתו בו כי יחללוהו".
5. הזיד במעילה - רבי - מיתה, רבנן - לאו.
רבי - מקור - "ונפש כי תחטא, ומעלה מעל בה'...". ולומד גז"ש חטא-חטא מאכילת תרומה בטומאה (ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא, ומתו בו כי יחללוהו").
רבנן - המיעוט הנ"ל.

ב. זר ששימש
- למדנו שהוא במיתה. באיזה מיתה?
A. יש כמה גרסאות למחלוקת:
במשנה - (ר"ש-)ר"ע - חנק, חכמים - בידי שמיים,
ברייתא - (רבנן- )ר"ע - סקילה, רי"ח בן נורי - חנק, רי"ש - בידי שמיים.
B. ר"ע ורי"ח ב"נ סוברים שלומדים מהעונש של נביא שהדיח, ונחלקו ר"ש ורבנן מה סבר ר"ע -
ר"ש - בחנק (כמשנתנו). רבנן - סקילה (כברייתא).
C. המחלוקת בין ר"ע/רי"ח לבין רי"ש/רבנן -
הפסוק שאוסר עבודת זר -
"והזר הקרב יומת"
ר"ע ורי"ח ב"נ - מדמים את הלשון יומת - "לגבי נביא שהדיח לע"ז "והנביא ההוא... יומת" - ושם זה חנק/סקילה.
רי"ש ורבנן - מדמים לנושא קרוב, שמדבר על הדיוט ולא נביא - בתלונת בנ"י אחרי קורח כתוב - כל הקרב הקרב ... ימות" (בידי שמיים - כמו עדת קורח).

ב. פרק אלו הן הנחנקין
מכה אביו ואמו - בחנק.
A. מקור העונש - "מכה אביו ואמו מות יומת", וסתם מיתה זה חנק.
B. סוג ההכאה -
גם כשלא גרם למיתה
1. סברא - לא יתכן שמדובר בהורג, שאז יוצא שהורג אדם אחר - סיף, והורג אביו - חנק (כרבנן שחנק קל מהרג).
2. סתם הכאה - לא מיתה (מכה איש ומת, או באיבה הכהו בידו וימות).
דווקא כשהוציא דם (גם אם פנימי)
"ומכה נפש בהמה ישלמנה, נפש תחת נפש... ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת", ונפש=דם, אז ממילא:
1. במכה בהמה צריך להוציא דם, ולומדים בהיקש גם למכה אדם (=אביו) שצריך להוציא דם.
דחייה - הרי במכה בהמה חייב נזק גם בלי שהוציא דם.
2. "נפש" שבבהמה בא ללמד ישירות מכה אביו ("אם אינו עניין...").
[תוס' עט: - מפסוק זה לומדים גם למכה אביו, וגם לרוצח סתם].
מחר נראה, אם כן, מה לומדים מההיקש.

ג. אגב - צריך גם "מכה איש" וגם "מכה נפש" - שגם מכה קטן חייב, אך לא נפל.