• שקף 2

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 1

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 3

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

לפניכם שיעורי הדף היומי להאזנה וצפייה של הדף היומי (גמרא תלמוד בבלי), באורך של כעשר דקות, בליווי סרטון עם תרשים הסוגיא. מטרת שיעורי דף יומי קצרים אלו לאפשר סידור דף הגמרא בראש בצורה ברורה ובהירה, כחזרה או כהכנה ללימוד דף יומי או גמרא בכלל, או גם כתחליף ללימוד הדף היומי, לאנשים עסוקים במיוחד.

סנהדרין עח - גמרא הדף היומי

{enclose sanhedrin_78.mp3}

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין עח

(עח. שורה 2 - עח: במשנה)
א. כמה אנשים שהרגו יחד -
1. הרגו בבת אחת - פטורים
- "איש כי יכה".
2. הרגו בזה אחר זה, הראשונים ודאי פטורים (תוס' - לא ברור שהיה מת מהם),
האחרון: רבנן - פטור (כי ממילא כנראה היה מת, וצריך "כל נפש"), ר"י ב"ב - חייב (קירב מיתתו, אפילו שממילא היה מת, כי עדיין נחשב שיש בו נפש ("כל נפש" - נפש כלשהו)).
אם בלעדיו לא היה מת - גם רבנן מחייבים.
ורבא מבאר:
הורג טריפה - פטור לכו"ע. הורג גוסס בידי שמיים - חייב.
המחלוקת - בהורג גוסס בידי אדם - רבנן פוטרים (כטריפה - שנעשה מעשה) ור"י ב"ב מחייב (לא כטריפה, כי בטריפה יש חיתוך סימנים - משהו פיזי וברור בגוף שיגרום בוודאות למותו (כאן גם אין ודאות שימות)).

ב. ענייני טריפה
1. ניתן להוציא להורג אדם טריפה. אבל - כאמור - הורג טריפה - פטור, וממילא - עדים זוממים נגד טריפה  - פטורים (רצו להרוג טריפה), וממילא - רבא - אי אפשר להעיד נגד טריפה, כי זאת עדות שאי אפשר להזימה.
לכן - אם טריפה הרג או רבע זכר בפני עדים - פטור. אם בפני בי"ד - חייב מדין "ובערת הרע מקרבך" (הורגים אותו ללא "עדות").
2. [למה רבא הוסיף הרבעה, למקרה ההפוך - הרובע את הנרבע חייב, ולא אומרים שזה כרובע גופה, כי סוף סוף נהנה].
3. האם אדם טריפה יכול להיות עד - לרבא כן (ואם הוא מזים, יהרגוהו), רב אשי - לא (כי אי אפשר להזים את המזימים שלו). (ולרבא אין דרישה כזאת).
4. שור שהרג -
אם בעליו טריפה - לא הורגים את השור כשם שאי אשפר להרוג את בעליו ("וגם בעליו יומת").
אם השור טריפה - רבא - נהרג, רב אשי - לא נהרג ("וגם בעליו יומת" - אם הבעלים היו כמו השור (טריפה) - היה פטור).

ג. משסה נחש
1. אם רק שיסה - פטור (לא הוא הרג באופן ישיר).
2. אם לקח את שיניו ותחב באדם אחר: ר"י מחייב (כי הארס יוצא ממילא), וחכמים פוטרים (כי הנחש מחליט אם להוציא את הארס, אז האדם רק הרג בגרמא).

ד. השפעת האומדנא של הדיינים
1. אם אמדוהו למיתה, ולא מת - לא הורגים אותו, ומשלם שבת וריפוי. (ולא ימות)
2. אמדוהו לחיים, ואז הוחמר מצבו ומת - פטור (ר' נחמיה - יצא כבר זכאי בבי"ד, רבנן - "אם יקום...").
3. אמדוהו למיתה, השתפר (לא לגמרי), שוב החמיר ומת; מחלוקת: ר' נחמיה פוטר ("ונקה המכה") ורבנן מחייבים.
4. כשאמדוהו למיתה - כולאים אותו עד שיתברר מצב הפצוע (רנבן - "ונקה המכה", ור' נחמיה לומד זאת מהמקלל).