• שקף 2

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 1

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

  • שקף 3

    הדף היומי. פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת, וב15 דקות בלבד.

לפניכם שיעורי הדף היומי להאזנה וצפייה של הדף היומי (גמרא תלמוד בבלי), באורך של כעשר דקות, בליווי סרטון עם תרשים הסוגיא. מטרת שיעורי דף יומי קצרים אלו לאפשר סידור דף הגמרא בראש בצורה ברורה ובהירה, כחזרה או כהכנה ללימוד דף יומי או גמרא בכלל, או גם כתחליף ללימוד הדף היומי, לאנשים עסוקים במיוחד.

סנהדרין נה - תלמוד בבלי דף יומי

(נד: 6- עד נה: במשנה למטה)

פסוקים

ויקרא יח (אחרי מות) -

(כב) וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא:

(כג) וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא:

ויקרא כ (קדושים) -

(יג) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.

(טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ.

(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.

(יח) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה... וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם.

(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ.

דיני בעילות אסורות שונות שחייבים עליהם סקילה

(המשך ביאור המשנה שהביאה את רשימת החטאים עליהם חייבים סקילה, וביניהם כמה איסורי עריות – אם, אשת אב, אשת איש, כלתו, משכב זכור ומשכב בהמה)

א. מי שבעל קטן

נתונים:

  1. (הבא על בהמה – חייב מיתה גם אם היא קטנה)
  2. הבא על אישה אסורה – רק אם היא מגיל 3.
  3. קטן שבא על איסור - רק מעל 9
  4. תקלה – "לפי שבאת לאדם תקלה על ידה" (סוג של עונש, או שלא ייכשלו בה עוד),
  5. קלון – "שלא תהא בהמה עוברת בשוק, ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה".
  6. שתי ראיות ממשניות בנידה שקטנה בת 3 ויום וקטן בן 9 ביום שנבעלו או בעלו בהמה – הבהמה נסקלת.
  7. ראיה ממשנתנו כנ"ל, ודחייה כנ"ל, כלומר:

המחלוקת - מאיזה גיל חייבים מיתה על גבר שבעל קטן?

            רב – 9 (נשכב כשוכב), וכן בברייתא.

            שמואל – 3 ("משכבי אישה").

ב. ביאה שלא כדרכה עם בהמה

 

הבא על בהמה שלא כדרכה

אישה הנבעלת לבהמה שלא כדרכה

ברייתא (הברייתא מהסעיף הקודם)

חייב

חייבת

רב נחמן ב"ר חסדא

פטור

חייבת
("משכבי" = 2 = כדרכה ושלא כדרכה)

רב פפא

חייב
בהמה שנבעלת לאיש זה בכל מקרה לא נורמלי, כי נבעלת רק בשביל העיבור ולא בשביל להנות, וכיוון שהתורה בכל זאת חייבה – אז לא משנה מאיזה חור.

פטורה
אישה שנבעלת לבהמה עושה את זה להנאתה, לכן אצלה זה לא בהכרח נחשב לא נורמלי, ולכן אצלה זה כן משנה אם זה כדרכה או לא (מרומי שדה).

(נה. שליש עליון)

ג. המערה

המערה באישה – חייב (2 דעות אם זה מגע של האיבר או שצריך גם הכנסת עטרה)

המערה בזכר – חייב ("משכבי אישה")

שאל רבינא - המערה בבהמה?

            עונה רבא: חייב,

מקור – כתוב העראה בנידה, ומשם ניתן ללמוד לכל הנשים האסורות. למה כתוב העראה שוב באחות אמו? אם אינו עניין לגופו, תנהו עניין לבהמה.

[וקשה – הרי בועל בהמה במיתת בי"ד, ואילו אחות אמו רק בכרת, למה התורה לא כתבה את החיוב לבהמה באחת הערוות שהן גם במיתת בי"ד כמו אם, אשת אב, אשת איש, כלתו?

תשובה – כל הפסוק של אחות אמו בקדושים מיותר כי האיסור נאמר כבר באחרי מות, ולכן כולו בא לדרשה (הגמרא ביבמות נד: דורשת מכאן דינים נוספים), ולכן גם איסור זה נכתב כאן לדרשה לבהמה].

ד. הבועל את עצמו?

שאל רב אחדוי בא אמי לרבא ששת – האם חייב?

            רב ששת – קבסתן!

            רב אשי – למאן דאמר שבעילה באיבר מת נחשבת, חייב שניים – כשוכב וכנשכב.

(נה. רבע תחתון)

ה. מה הקריטריונים לסקילת הבהמה הנרבעת?

בהמה שנרבעה ליהודי נסקלת, והמשנה (נד.) הביאה שני הסברים:

כעת, מה יהיה הדין אם יש רק אחד מהם?

A. בגוייש תקלה אך אין קלון (לגוי לא אכפת, או שהתורה לא חסה על כבודו)?

רב ששתסוקלים,

מקור מברייתא: כפי ששורפים עץ אשירה, כך משמידים כל דבר שנעשה על ידו חטא – משמע שגם ללא קלון.

וקשה – אז למה לא הורגים בהמה שגוי השתחווה לבהמה, הרי גם שם יש תקלה ללא קלון (וכן אצל יהודי שהשתחווה משום תקלה + קלון)?

            אביי סוקלים (רש"י 2)

הסבר: כדי לסקול בהמה תקלה + קלון,
בבהמה שנבעלה הקלון גדול כל כך שגם לגוי יש קלון,
במשתחווה לבהמה – זה קלון קטן גם אצל יהודי ולא סוקלים.

ולא למדים מהברייתא של עצים – כי בעצים התורה עם אצבע קלה יותר על ההדק.

            רבא – סוקלים,

הסבר: סוקלים רק כשיש תקלה + שהבהמה עצמה נהנית,
לכן במשתחווה לא, אך בנבעלת (גם לגוי) – סוקלים.
ואת האשירה שורפים כי שם האצבע קלה על ההדק.

            תא שמע ממשנתנו שסוקלים –

רישא: "לפי שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל"
סיפא: "דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק, ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה".

בסיפא יש תקלה + קלון (מזכירים את החטא ואת העובדה שזה קרה על ידי הבהמה)

            משמע שברישא – רק תקלה.

דחייה:

אולי ברישא יש רק "תקלת קלון", למשל שבא על בהמה בשוגג – שעל זה נדון בסעיף הבא.

(נה: 5+)

B. שאל רב המנונא – ישראל הבא על בהמה בשוגגיש קלון ואין תקלה – האם סוקלים?

            והרי שם יש קלון ואין תקלה (שהרי הם לא בני מצוות) – וסוקלים.

דחייה – גם לקטן שעשה במזיד, זה נחשב "תקלה" אך התורה חסה עליהם, לכן כן סוקלים.

בסיפא יש תקלה + קלון,

            משמע שברישא – רק קלון.

דחייה:

אולי ברישא יש רק "תקלה", וזה ראיה למה שראינו בסעיף הקודם.

יוצא שממנתנו ניתן להוכיח שמספיק רק אחד מהם, אך לא ברור איזה – רק תקלה או רק קלון.